כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

הכתפיים שלי היו ריקות ונוחות כל כך. 

ועכשיו פתאום מרגיז אותי דברים שחושבים עלי. 

אז אני שואל את עצמי אם זאת רגישות מיותרת.

אולי זאת חולשה חדשה שגדלה בתוכי.

ומרגיז אותי גם שאני צריך לחפור עמוק בתוכי. להשקיע במציאת התשובה לשאלה שפעם לא עיניינה אותי בכלל. 

והכי גרוע זה שגם התשובה שמצאתי מרגיזה אותי. 

זה לא מה שחושבים עלי שמרגיז אותי. 

מה שמרגיז אותי זה שחושבים עלי את זה כי לא מבינים אותי. 

כי פירשו לא נכון אירוע מסויים. 

ואז מרגיז אותי שאני רוצה לתקן את זה. 

ומרגיז אותי שאני לא מתקן את זה. 

זהו, רישמית הפכתי לאנושי...

איך אתם חיים עם זה?

(אני צריך למחוק את זה, כדי לא לזכור כמה זה מפגר)