כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

ואני אפילו לא מדבר על ביזניס או על טיסות ישירות.

אז אם אני מוצא דרך לטוס לשם זה יהיה רק במחלקת סרדינים, במחיר מופקע ולזמן מאוד מאוד מוגבל.

אבל צריך.

המעמד והתפקיד הופכים אותי לזונה של המציאות ואני נגרר לעשות דברים שאני צריך.

ואוי כמה שאני שונא את זה.

ההעדפה שלי בחיים היא תמיד לעשות רק מה שאני רוצה. 

זה מצחיק איך בחיים אם זה טיסות, שזה לא באמת משהו חשוב, אנחנו יודעים בדיוק לאן אנחנו צריכים להגיע.

אבל אם מדובר על משהו יותר חשוב, אז היעד מבולבל. 

במקרה כזה, שום טיסה היא לא ישירה, ואפילו מושב בשורה הראשונה לא מצליח לסדר לי את הראש.