כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

פאקינג קיבלתי הכל.

הכל.

ואני מרוצה כמעט תמיד.

אבל מדי פעם יש איזה גרגר אבק מתחת לסוליה שלי שמשגע לי את הצורה.

העולם כולו פחות חשוב לי מאותו גרגר אבק.

יודע שזה מטופש, אבל ככה זה.

אני לא רוצה לפרט, אבל באמת שאני מוצף בכל כך הרבה טוב, שזה ממש לא הוגן כבר.

ובמקום זה אני מחפש פגמים בי, או תקלות או צרות.

בעצם צרות מגיעות לבד.

לפעמים אני אוהב צרות.

הנשים שלי לרוב הן צרות.

אני רוצה לנוח קצת. לעצור לרגע.

אבל לא יודע איך.

המוד שלי תמיד מתקדם, תמיד לוקח יותר, תמיד משתפר.

וזה לא משנה אם בתוכי יש לפעמים סימני עייפות. בחוץ אני לוחם.

יש בי תקלה, אני לא יודע לא להיות הכי טוב, לא יודע לא להצליח, לא יודע לעצור ולנוח.

ואני עייף...