ואין משהו בעולם שאתם רוצים מאשר להיות שם באותו רגע. האחד עם השניה.
לא תמיד זה חדירה.
לפעמים זה פגיעות ורגישות שאתם לא מרשים לאף אחד אחר לגעת בה.
לפעמים זה הבנה שלתת ולקבל זה דברים שלוב אחד בשני שהחיבור הטוב רק מעצים.
היכולת לשחרר, הידיעה שזה מקום בטוח, הכי בטוח, גם לך וגם לי.
ואז אין שיא שלא ניגע בו, אין הר שלא נכבוש, אין ענן שלא יקנא בנו.
אנחנו עוצרים את עצמנו בחיים, כל פעם בגלל סיבה אחרת. לפעמים סתם מתביישים.
לפעמים מנסים לשחק תפקיד שבחרנו לעצמנו. רוצים להיות חזקים או חלשים, רוצים להיות.
לפעמים זה מגיע מביקורת עצמית ואנחנו המבקרים הכי טובים של עצמנו.
כל כפל שיש בגוף, קמט, קילו מיותר, כל רגישות שיש, כל פחד.
אז כשזה נכון זה נעלם, המעצור הזה. אין יותר בושה. אין פחד.
יש שלמות, יש פגיעות, יש קרבה עמוקה ויש חיבור שמרשה הכל.
יש גם כבר ידיעה מושלמת האחד של הגוף של השניה.
זה הרגע שבמקום לספור כמות גמירות, סופרים את החוזק שלהן.
הכמות כבר לא חשובה.