כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

אם הכאב לא עושה לך טוב, הוא לא ממש מגרה אותי.

וכשהוא כן, אני עף.

כשאני חונק אותך עם היד שלי או עם הזין שלי, חוץ מחוסר נשימה אני מרגיש את הצורך שלך בזה. לא להיות בשליטה על הרגע הזה, על עצמך גם.

כשאני משחק לך בפטמות, בעדינות כמעט לא נוגע בהן ואז ברגע הנכון צובט אותן ורואה אותך מתענגת על הכאב, האצבעות שלי מחייכות.

והמנעד הזה בין עדין מאוד למכאיב מאוד כמו זיקית מתאים את עצמי למקום הזה של להיות החוויה הכי טובה שלך.

אין לי תחרות להיות הכי מכאיב או הכי עדין, רק תחרות להיות הכי כמו שאת צריכה. ככה אני צריך אותך מסופקת, הכי.

ואז במקום הרגיש הזה, שכולך כבר בתוך זה, שם את רוצה אותי עוד, רוצה אותי יותר, וטוב לך!

טוב לך הכאב, טוב לך הרצונות שלי, טיבעי לך לתת לי את כולך.

ואני תמיד מקבל יותר.

יותר מאחרים, יותר משתיכננת לתת לי, יותר ממה שחשבת שאת מסוגלת.