המכנסיים המחוייטים לא מצליחים להסתיר אותו.
אז אני מכניס אותו מתחת לחגורה.
ומזל שיש לי חולצה מכופתרת שמהודקת בתוך המכנס, כי הוא בולט החוצה מתחת למכנס מעל גובה החגורה ומתחת לחולצה.
אני לא באמת יכול לעמוד ללחוץ למישהי או למישהו את היד בכניסה למשרד שלי.
אז אני מחכה ליד השולחן שלי, לוחץ את היד ומעיר מייד משהו על הנוף מהחלון, כדי שיביטו החוצה, לא ישימו לב.
ואני מייד מתיישב מאחרי השולחן העץ הגדול.
אני מצליח להתרכז.
וכאילו יש חוצץ ענק מעץ שמאפשר לי לעבוד, מי שמולי גם לא שם לב.
אבל אני בודק מדי פעם, ממתין שישעמם לי מספיק והוא ירגע.
ברגעים כאלה, חלקים משעממים בעבודה זה הכי שווה, גם נשים מבוגרות מדי, או גברים.
הכל תורם להתרגעות.
רק שאני דפוק בראש, וכל כמה דקות עולה לי בראש מחשבה סוטה.
מישהי, הרגשה מסויימת בתוך סשן, פטמה, דגדגן או סתם חלק אחר בגוף.
ואז אני שוב בבלאגן.
אבל יש לזה גם צד חיובי, אנרגיה מאוד חזקה שצפה בחדר סביבי.
הצד שמולי חושב שזה כריזמה, אני יודע שזה משהו אחר לגמרי.
