כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

מכאן הייתי צריך להבין מיד שאני צריך לקבל את הצד האפל שלי.

לחבק אותו.

להיות אני.

רק שזה לא קרה.

אני עדיין בוחן את הצד האפל שלי כל פעם מחדש.

רוצה שהוא יעמוד בסטנדרטים שלי.

שלא יזיק.

שיעשה הכל בקלאס.

ואז בחוץ פתאום אני מוצא שזאת שמולי, לא נבהלת ממני.

שהצד האפל שלי גם אהוב. כמוני.

ואני שוב בטוח שתכף אקבל את הצד האפל שלי.

אהיה אני.

אבל זה מתמוסס לי.

אני מנצח אותי כל פעם מחדש. ומפסיד כל פעם מחדש.

פעם אלמד לחיות עם עצמי בשלום.