לפני ארבעה חודשים. יום שבת, 7 במרץ 2026 בשעה 16:23
אתמול הרי כבר מת.
ורק היום חשוב. לא?
אז לא.
ואני לא יכול להגיד שלא ניסיתי.
חייתי כאילו אין כלום מלבד היום.
היה מעולה. וזה עדיין חי בתוכי.
הפראות של חוסר התחשבות באתמול ומחר.
רק שאתמול חי ופועם בתוכי כמו קוקטייל מר מתוק, מלא רגעים שאי אפשר לשכוח.
ואני חולם את מחר, פורש כנפיים ועף.
רק שפתאום אני מגלה שכשאני מתחשב באתמול ומחר, אני מתחשב בעצמי...
זה לא שאני נותן לאתמול להזיק לי שוב, ומחר לא התחייב לעוף איתי...
אבל כל כך הרבה אבנים ירדו ממני. ואני קל, אולי אפילו לא צריך כנפיים כדי לעוף.