אני כאן בשבילך, בגללך אולי, בקרוב אפרוץ החוצה, בקרוב אברח, עכשיו אני כאן וכל מה שמפריד בינינו היא מחיצה דקה ושברירית, אני לא אשבור אותה, בגללך, אני אעבור דרכה כשתביני, אני כאן סופר כבשים, חולם על ארוחת איכות, והחזירים סביבי מזכירים לי שלא כל בשר ראוי לאכול, אני נושם אותך מכאן, חוש הריח תמיד היה חביב עלי, מכאן מגיעה האובססיה שלי לגבי ניקיון, אני אוהב את הזיעה שלך נקייה, אני רוצה להרגיש אותה טרייה, זולגת לך בתמימות של בוסר כשאת מקשיבה לי, אני יודע שהיא שלי, את עדיין לא מבינה, מהלחי שלך היא נוטפת לרצפה הקרה, ואני שומע אותה מתרסקת לאלפי רסיסים, אני שומע אותך בולעת רוק בהסתר, אני משיר מבט אלייך, ושואל אם את מפחדת ממני, אני יודע מה תעני, אין לך ברירה.
את אומרת "לא" והקול שלך נבלע, נשבר משהו, לא אמין מספיק, ואני מרחוק כבר מריח דם, חולשה, אני מתענג על הרגע, מתעלם מהתשובה שלך ואומר לך להירגע, אני לא רעב היום, ויש בינינו כמה מכשולים, אני שוב מוצא את עצמי מתמקד ברקה הימנית שלך, אני מרגיש אותך מזיעה, פוחדת, אני מודה לך בליבי על המקלחת שעשית לפני שהגעת אלי, אני כל כך אוהב את הריח הנקי הזה, ממש מעורר תיאבון, אולי זה טוב שאני עוד קשור כאן, אולי זה מזל שנפגשנו כך, אני לא בטוח של מי.
את ניראת כל כך לבנה, וכן לבן זה יפה, אני מרגיש אותך קרובה אלי, בפעם האחרונה שהרגשתי כך, היא הייתה טעימה כל כך, אני שומע כמו בסרט אימה את הנשימות שלך, מרגיש איך הלב שלך פועם, מתחבט בתוכי לגבי הצעד הבא שלי, את שואלת שאלות, ממש אמיצה פתאום, אני יודע שאם רק אתחיל את עלולה להתפרק מולי, את כל כך עדינה מבפנים, כל כך שברירית, אוי שאני הולך ליהנות מזה, אני כבר מרגיש אותך נמסה לי בין הידיים, והריח, שוב הריח, תמיד התייחסו לחוש הטעם שלי, הם לא באמת יודעים שהכול מתחיל באף, כמו יצור צרפתי נתעב, אני מרגיש קודם את הכול באף שלי, אני רואה ברוחי את שאני רוצה לאכול מיד לאחר שאני מריח אותו, מספרים שהריח הוא חלקיק קטן של המקור, ואחר כך מתנהגים כאילו אני איזה סטייה של הטבע, וחלקיקים קטנים מותר לצרוך?
הריח שלך שוב מנער אותי מהרחמים העצמיים שלרגע ניגנו לי בחלל הראש, ואני שוב משחר לטרף, ואין שום זכוכית משוריינת שתעצור אותי, אני ממש נהנה ממך, יש במפגשים שלנו משהו כל כך ארוטי, יש להם קצב כל כך איטי ומענג, מעין ריקוד מוחות חושני ואכזרי כאחת.היום, שנתיים אחרי, אני עדיין מרגיש את הלחות ברקה הימנית שלך, אני מרגיש אותך נרטבת, זולגת זיעה כשאת נזכרת בי, אני יודע שגם את מרגישה את זה, בייחוד כשחשוך, את מרגישה איך הקול שלי חודר לך לעצמות, את מרגישה איך השערות שלך מצטמררות כשאת נזכרת בי, וכן, פעם את תחקרי איך זה שפחד וחושניות משלימים זה את זה ברעות ארוטית מטורפת.
אני חייב לדבר איתך, אני רוצה להרגיש אותך שומעת את הקול שלי בטלפון, ערב טוב קלריס אני אגיד, והקול שלי יזרום לך במעלה הגב, אני ממש יכול להרגיש אותך מצטמררת, איפה אתה? את שואלת, אני כרגיל מתעלם מהשאלה ומסביר באותו קול עמוק שמגיע אלי מישהו לארוחת צהרים, אחרי הכול אני חייב לאכול מתישהו, ואת הרי לא כאן, ואז אני שואל אותך, האם את גם אוהבת את הבשר שלך רייר.......את שומטת את הטלפון מביטה מבועתת לצדדים, ויודעת שאין לך לאן לברוח.
הקיצר, אני מטורף לגמרי, דיסלקט, וכישרוני להפליא כאחת, אני תמיד בעד האמת, גם אם היא כואבת, אני רואה את העולם מהרגש של אחרים, וכן אני יודע שלא הבנת את המשפט האחרון שלי, אבל פעם, אולי תביני וזה מספק אותי.על אף עובדת היותי מטורף לגמרי אני לא מזיק כמעט, אני טוב לאגו, מהנה לשימוש, וקשה לפיצוח, או סתם קשה לפעמים. אני לא באמת יודע למה,אבל אפילו שיודע שוניל היא מלכת הגלידות, אני תמיד מוצא את עצמי עם יד על הצוואר שלך, ואותך כואבת ומאושרת גם יחד, כאילו בלי אביזרים אני תמיד באותה תבנית וגם את.
אני מסתובב במסע מטורף, מנסה להבין מה היקום רוצה ממני, לפני זמן לא רב דנתי עם עלמת חן מקסימה אפשרויות שונות לעתידי, שם גם הצהרתי שכנראה הולך להיות לי חם שם בעתיד, היא לא בדיוק הבינה אותי, היא שייכה את ההצהרה שלי, שאני כנראה מיועד לרדת למטה למסדרונות האפלים והחמים במקום להשתובב לי למעלה בין העננים, כאילו זה קשור אליה, למערכת היחסים שלי ושלה, ואני לתומי הסברתי לה, שמקולקל נולדתי, ומקולקל אמות, היא לא יכולה לתקן או לקלקל אותי, היא שוב נעלבה, אל תיקח לי את זה, אני יכולה לקלקל כל אחד, בכל מצב, היא זעקה, בלתקן אף פעם לא הצטיינתי, אבל לקלקל, בזה אני מומחית.
