סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

Something about a little box with a mirror and a tongue inside
לפני 11 שנים. 11 בדצמבר 2012 בשעה 7:35

יום חורף גשום ומקפיא, מהימים שכל תזוזה מהאח הבוער גורמת לעורי לסמור בפראות רועדת, היום זה יקרה, היום אני אפגוש אותך. כשתגיעי תגלי שאת עוד לא יודעת כלום.

 

אני בודק אם הכל מוכן ומרגיש כאילו העולם נוצר בשבילי בשביל הערב הזה, הכל מוכן.

דפיקה חלושה בדלת, כאילו  את חוששת ממה שיגיע, ממה שמחכה לך, ואת יודעת טוב מאוד כמה את צודקת, כמה זה יכאב כמה אני רע לקרמה שלך, אמא שלך תמיד הזהירה אותך משכמוני, אוי.. כמה אין משהו שאת רוצה יותר מזה עכשיו.

 

האורות עמומים, את לוחצת על הידית בחשש פותחת את הדלת לאט ונכנסת פנימה במעין התגנבות שקטה, בפנים מוזיקה שקטה ודרמטית , את יודעת שזה לא מטליקה, אבל לא מזהה, ואת יודעת כבר מה את צריכה לעשות.

 

נכנסת לחדר, מסירה את המעיל הארוך ונשכבת על המיטה, קר לך, אסור היה לה ללבוש ביגוד עליון, עדיין לא מבינה למה הרשת לעצמך לצאת כך מהבית ביום חורפי שכזה, בעצם כן מבינה, זה חזק ממך, ילד טוב ירושלים כבר לא יצא ממני, וכשאת לידי, ירושלים לא מרגישה עיר הקודש בכלל.

 

את מושיטה את היד לשידה, שולפת מהמגירה העליונה צעיף משי אטום וקושרת אותו על עיניך ומחכה בחשכה ומשום מה את מנסה לחשוב על סלסילת פירות כדי להתאפק מלגעת בעצמך כך. כשאת מגיעה לגויאבה זה עובד לך, אבל הרעש של המעלית מעיר אותך פתאום.

 

את לא יודעת מי אני, אם אני לבד או לא, את לא יודעת אם אני חבר או אויב, את רק יודעת שאת רוצה ולא מבינה למה, את נשכבת על המיטה כשפנים שלך מופנים לכרית הרגלים שלך פסוקות והידיים פרושות לצדדים,  כמו שביקשתי ממך. ובראש שלך המילים ילדה טובה נשמעים, אבל בהילוך איטי שלא נגמר.

 

רעשים מהדלת, חיכוך של השטיח עם העץ כשהדלת נפתחת, קולות של צעדים מדודים, לפחד יש קול כל כך דק ועמום. אני נכנס לחדר ומתקרב למיטה, ואת מרגישה כמו נמלים שחופרים לך בלב, בנשמה.

 

ריח נעים של גבר זר שאת רוצה, הגוף מרגיש חום לא מוכר, של גוף אחר, וחוסר ביטחון ופחד מעולם לא היו סקסיים יותר. את מרגישה את המיטה קצת זזה, הרגליים שלך פסוקות, נשימה חמה ונעימה על פנים הירך שלך... מטיילת לאט ללמעלה, מטפסת באדיקות של שעון ומתקרבת לשעת המבחן, ובלי שלום, בלי מילה, בלי מבט בלי נשימה.....המגע הראשון שלנו היא של הלשון שלי על הדגדגן שלך. כמו צליפת שוט, זרם של חשמל עובר לך בגוף, לשון אחת, מגע ארוך, ורטיבות ממכרת.

 

יש בעולם שני סוגים של גברים שיורדים, אלה שרק מלטפים את הדגדגן, ואלה שחודרים עם הלשון לתוכך עמוק, ואז יש אותי. אני מוצץ אותך לתוכי, הלשון שלי מלטפת אותך כשהדגדגן שלך בפה שלי, חום של פה עוטף אותך שם, ולשון מתמידה ומדייקת, את יודעת שהתמכרות זה דבר רע, אבל נקודת האל חזור כבר נשכחה מאחור.

 

כשדימעת זיעה אחת מתגלגלת לה על המצח שלך, זולגת לכרית, את יודעת שיש ימים טובים וימים רעים, היום זה בכלל לילה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י