כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

 אני לא צריך סיגריות ורעל בן 18 שנה כדי להזיק לעצמי.

אני לא צריך ירוק או שחור כדי להרגע ולהרגיש.

אני לא צריך אספלט מהיר או רוח בפנים כדי לברוח.

ואני לא צריך לבן או קריסטל כדי לעוף או לצנוח.

אני צריך אותך.

אני לא צריך חבלים כדי לקשור אותך אלי או למיטה.

אני לא צריך שתנבחי כשאת על ארבע.

אני לא צריך שוט כדי להכאיב לך.

ואני לא צריך לקלר אותך כדי שתהיי שלי.

אבל אני כן צריך אותך עבורי.

כשאני לבד בדממה,

הדברים שעוברים לי בראש יכולים לגרום לך להסמיק.

כשאני לבד בדממה,

אני שוכח מהחיים, מהמציאות, מהקשיים ומהפורנו,

כשאני לבד בדממה,

אני חושב עלייך.

ושום דבר בזה לא מהוגן.

יש לפעמים שאדם יודע בתוכו את התשובות, את הדרך,

רק שהחיים והנסיבות מתנגדים לאמת שלו.

יש לפעמים שאדם מרגיש את המציאות, את עצמו,

רק שהעולם והערכים שבו לוקחים אותו מקום אחר.

אז שם בדממה, כשאני איתך, נעלמים המילים, בורחת המציאות,

ויש רק אותי ואותך.

אבל דקה אחר כך, המציאות שוב מנצחת אותנו.

פעם אני צריך להשמיד אותה.

בינתיים אני חולם.

עלייך.