כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

אני תכף יוצא לתפוח הגדול שוב.

שם אני נמצא במקום מוכר, שם הטירוף שלי מקובל, שם למדתי שאפשר שיהיה קר גם אם השמש זורחת.

אני יודע שאני לא אתאפק וכבר בבן גוריון אני אשלח את מייל שמדווח שאני בחזרה במשחק.  אני יודע שעוד לפני שהמטוס ימריא אני אקבל את שלושת המיילים הראשונים.

הראשון יהיה רק אישור ורשימה של תאריכים. את המיקום הם ישלחו לי רק באותו יום של האירוע.

שני המיילים השניים יהיו מכאלה שעדיין זוכרות אותי, אחת תוסיף תמונה שלה קשורה מהסשן האחרון שלנו.

במטוס אני אדמיין איך אני מזיין בתחת את הדיילת המעצבנת. ואני לא הולך להתפשר על הנוסעת שיושבת לצידי הפעם, אני אשמור את כל החשמל בתוכי לעיר המזוהמת שלי. עיר האורות.

יש רק דבר אחד שאני לא מצליח להבין בי, איך אחרי כל התועבה הזימה וטירוף, אני תמיד חוזר לארץ רעב.