כשהכל כבר ברור, ושום דבר עדיין לא ידוע, אני צריך להחליט.
וזה אף פעם לא רק שחור או לבן, תמיד יש צבעים אחרים שם.
דברים שרוצים ממך, מצפים, דברים שאתה רוצה.
ואפילו שלא הבטחת כלום, ואפילו כשיש חיבור נכון.
דברים עדיין לא ברורים לך.
אז להיות או לא להיות, זאת השאלה.
אפשר לקחת הכל, ולתת, אפשר סתם להעביר זמן.
ואפשר גם לקחת זמן ולחשוב. רצוי אפילו.
אני יכול למחוק לך אחר, אבל זה רק אומר שלקחתי לך יותר מקום בלב.
וצריך לזכור שגם לי יש משהו שביר בצד שמאל בחזה עם יכולות וקצב.
וזה לא משנה אם את כלבה זונה או מלכה.
אנחנו הרי לא נתקדם רחוק מדי כשהוא לא מפמפם גם דם לשאר הגוף וגם פעימות לנשמה שלי.
קל כל כך לשכוח שקשר כאן הוא לא רק התחלה, קשר כאן הוא תמיד חזק יותר, עוצמתי יותר. תלותי יותר גם.
רק שזה אומר שהסוף תמיד קשה יותר וכואב יותר ממערכת יחסים לבנה, גם לצד המכאיב.
ככול שעולים יותר למעלה, ההתרסקות קשה יותר.
רק שאני ואת יודעים שזה לא יכול לעצור אותנו ברוב הפעמים.
אז מה אמר שיקספיר על זה?
(נותן קרדיט על משפטים שלא שלי)
