לפני 7 שנים. 23 ביוני 2017 בשעה 14:23
זה השלב שאני מבולבל קצת.
אני עומד מול בופה של אתגרים.
מעמיס לצלחת כמו ישראלי בארוחת בוקר באילת, כל כך הרבה דברים שאני יודע שאני לא יכול לאכול.
רק כי זה נראה טעים. או כי מגיע לי.
כל ארסנל הפנטזיות צועק עלי לתקן דברים מהעבר, להשתולל.
והלב, הוא רוצה חופש גם.
והזין שלי מחייך חיוך ענק רעב והתקפי.
אבל בתוכי בפנים בפנים אני כבר מכיר במציאות שלי.
אני שוב אמצא את אותה אחת שצריך לשמור, את אותה אחת שתיתן לי את כולה בלי חשבון.
את אותה אחת שתשבור לי את הלב...
שאני דפוק.
