כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

לפרפרים שלי יש עונות... 

יש ימים של גשם שגורמים להם לצאת.

יש ימים שאלכוהול מוציא אותם החוצה.

לפעמים זה קליפה של בצל... לפעמים זה רוכסן פתוח...

לפעמים זה רק הצורך של הצד השני או הפרפרים שלהן... לפעמים זה רק יללה של חתולה...

יש פעמים שאפשר לשמוע את משק הכנפיים.

ויש פעמים שאפשר להרגיש את הגוף קצת מתרומם מהרצפה בגללם.

יש את הפעמים שהכל אומר לך שזה לא נכון. לא נכון לה, לא נכון לך.

הכל לא מתאים. הגיל, המראה, הסטאטוס, והרשימה ארוכה.

ואז הפרפרים כל כך שקטים שאפשר רק לחוש דגדוג קטן בפנים שם.

ואת הדיגדוג הזה אי אפשר לנצח, עליו אי אפשר להתגבר.

הוא זה שחודר הכי עמוק.