קצוות

בן גאי


"תביאי איתך בן גאי כשאת באה". משפט מלפני שנה.

ואני לעצמי חושבת מה זה בכלל? 😄

היום אני יודעת מה זה בן גאי... משחה נגד כאבים ארומתיים... :)))
(עדיין אין לי מושג כמה קטלני זה במקומות מסויימים.)

"עוד פעם את נוגעת בחור שלך ,ואני מורח לך בן גאי. תנסי אותי. "
חשבתי לעצמי, לא כזה ביג דיל, שימרח לי משחה.. מה כבר יכול להיות.

נגעתי בחור. אוננתי ללא רשות. רציתי לגמור.
גמרתי.

הוא:
"לכי לחדר תניחי על המיטה חבלים ופלאנלית ,תגידי לי כשזה מוכן "

זה מוכן.
"תשכבי על המיטה... ראש בחוץ תפשקי רגליים. אל תזוזי"
אני נשכבת עירומה, לא מבינה בכלל מה מחכה לי.
מפשקת רגליים אני כבר מאומנת היטב. ולא זזה.

הסטירה הראשונה שנחתה לי על הפנים השאירה צריבה כזו שלא אשכח בחיים.
בסטירה השניה הדמעות מתחילות להתעורר ואני נלחמת בהן... רק אל תבכי.
אני עדיין לא מוכנה לבכות מולו.
לא ככה כשאני חסרת אונים קשורה וחרדה.
הוא רואה הכל.
האדון שלי קורא אותי בשניה.
הוא עוצמתי במבט. במילה. בתנועה.
אני שבויה לכוח הזה שנובע ממנו. הוא פשוט כזה.

סטירה שלישית והדמעות זוחלות לי על הפנים.. אני ממש נלחמת שלא יראה, מסובבת את הראש ומורידה עיניים רחוק ממנו. מושפלת.
הוא קושר אותי למיטה...פעורה, ומצלם.

בא לי לבכות. אני רוצה לבכות. אני קשורה. לא יכולה לזוז. אני נכנסת לחרדה. להסטריה שלי.

"אני הולך למרוח לך בן גאי בחור"
"זה ישרוף"
"אל תזוזי"
אני מתחילה להלחץ... ישרוף לי?
למה שישרוף... לא רוצה.
אני מתחילה להלחם ולזוז, להתנגד למה שהוא רוצה.

הוא בקול שקט בלי מאמץ "תירגעי ואל תזוזי את לא רוצה לזוז ,תאמיני לי"
אני מאמינה לו.

אני מתחילה לדבר עם עצמי... תירגעי זה רק משחה... קצת ישרוף, לא כזה נורא.
עברת דברים יותר גרועים... מה כבר יכול להיות? מה?
במצב הזה בתנוחה הזו ביני לביני אני נרגעת.
הוא מכין מגבת רטובה , מוציא את המשחה ומתקרב.

הוא נעמד מעלי הזין שלו מעל הראש לי, נוגע לי בשיער.
היד שלו לכיוון החור שלי עם קצת משחה על האצבעות... הוא פותח את השפתיים התחתונות ומורח בכל צד קצת... קצת משחה.
אני מרגישה את הקור של המשחה וזה לא כזה נורא.
ואז זה בא. אז זה בא בענק. שריפה כזאת גדולה לא חויתי בחיי. צריבה על העור. אני משתוללת.
צורחת.
אני רוצה למות.

לא עומדת בזה. אי אפשר לתאר את התחושה ,התיסכול והכעס שהרגשתי.
שנאתי אותך כל כך. איבדתי שליטה.
שריפה איומה נוראית וחזקה, אני זזה בפראות נלחמת...
כמעט קורעת את החבלים... (כמובן שאין בי את הכוח לזה.)
אני מתחילה שוב לצרוח... אני בחרדה איומה.
אני לא רואה כלום, לא שומעת כלום... השתוללות גדולה מאוד .

הוא מעלי. לא מבוהל. לא נחרד. מאוד בשליטה... זה מרגיע.
"אל תזוזי אל תשתוללי..."
לפני כן הוא הכין מגבת רטובה, לא כל כך הבנתי למה...
המגבת הרטובה עכשיו נמצאת על החור השורף שלי... מרגיעה... הוא דאג לזה.
איזה אדון יש לי... אני מבולבלת ממך.

אני מתחילה להרגע ולא לזוז יותר מידי. השריפה פשוט בלתי אפשרית...
בבקשה תשחרר אותי.
תן לי ללכת למקלחת.
תן לי לקרר את המקום אני לא מסוגלת לזה.
בבקשה תעזור לי.
הוא מסתכל עלי ורואה אותי. ממש רואה אותי.
פותח את הקשרים ואומר "לכי. תקררי את המקום... אני בא"

אני רצה למקלחת כאילו דחפו לי פלפל צ'ילי חריף חריף לתחת.
פותחת את המים הקרים, רק הקרים... ומכוונת על החור השורף שלי.
זה הרגיש כמו סיר רותח ששפכו עליו מים קרים...אותו קול ואותה תחושה.
אני נרגעת.
ממש נרגעת.

המומה.

אתה מעלי מסתכל.
נמצא שם.
לא זז.
טוב לי שאתה לידי.
מרגיש אותי.
אני סוגרת את המים. הלהט של החור כמעט נעלם.
אני לא זזה.
אני מעורפלת וכבדה.
אני נותנת לעצמי להרגע.
לא רק החור שלי חטף עכשיו.

לעזאזל מה יש לי? למה טוב לי עכשיו? איך זה יכול להיות שטוב לי, אחרי קטע כזה? למה אני כזאת?
שאלות רבות מתרוצצות לי בראש...
אני קמה ולוקחת את המגבת הרטובה שהכנת מראש, מצמידה לחור שלי...כועסת ואבודה.

אתה מתקרב אלי, מחבק.
מכיל את הכאב שלי.
ואוהב.
ממש אוהב.
חויה כל כך קשה בעיניי, ואתה הופך אותה למשהו שמקשר ביננו. שמחבר.
זה מחבר. לגמרי מחבר אותי אליך, אני נשענת עליך מצמידה את השפתיים לצוואר. ונושמת עמוק. טוב לי שם בצוואר שלך.
טוב לי הקירבה.

אתה מתקרב לנשק אותי ואני מסתכלת עליך בלי מילה.
"את כועסת?"
אני לא עונה. בטח שכועסת לעזאזל, שרפת לי החור.
"למדת לא לגעת בחור שלך בלי אישור?"
"את מבינה כמה שאני רציני פה ,נכון?"
"אם אני אומר לך לא לגעת בחור שלך...את תלמדי לא לגעת בחור שלך,
את תלמדי לעשות בדיוק מה שאני רוצה".
אני בהחלט לומדת.

"את יודעת כמה הבן גאי שורף על הפה?" חיוך ציני משתחרר ממך.
אני ישר מניחה את השפתיים שלי על שלך... מתחננת שלא תחשוב על זה.
אנחנו מתנשקים וזה חזק. חזק לי מאוד.

אני לא יכולה בלי הכוח הזה עלי.
לא יכולה לחשוב על להיות אחרת.
אני כלכך בקטע. זה ברור לי יותר ויותר.
אני עמוק עמוק בפנים.

חתיכת שיעור למדתי היום.
עלי, על הבן גאי, עלינו ועל החור השורף שלי.

אני הכי מאושרת בעולם}{

זה הכל אתה אדוני. תודה.