חותכת בחתך הזהב

תמיד השתדלתי ללמוד מהטובים ביותר. ודבר אחד זכרתי והפנמתי, מהשף החביב עלי, שביצים טובות צריכות להיות נאות מעט*. אחרת, פשוט, אין טעם.
יש מקום אחד בתל אביב... לא, למעשה יש הרבה מקומות בתל אביב שמגישים ביצי-בנדיקט.
אבל יש מקום אחד בתל אביב שמגיש ביצי-רויאל, או אגס-רויאל, בדיוק כמו שצריך ביום שישי בבוקר.
בליווי אלכוהול.
והרויאל עצמן... מסודרות להן, הצמד, על גבי התרד שנח על פרוסת סלמון המכסה בעדינות את פרוסת החלה.
נגעת בהן וכבר התפרץ החלמון הצהוב לתוך רוטב ההולנדייז הבהיר, לתערובת שהמלאכים שרים כשהיא נוגעת בקצה הלשון.
כדאי להשתדל שבכל נגיסה יהיו כל מרכיבי המנה. זאת, כמובן, רק אם רוצים לחזות בשערי גן עדן. גם, כמובן, מתוך סיכון קרדיאולוגי.
זו השלמות בהתגלותה - רעננות התרד, המליחות העשירה של הסלמון עם רכות הטעם של ביצה ששמרה על החיות שלה, כל אלו מעוגנים בפריכות הלחם.
ברגעים כאלו, נדמה שכל הגוף מתרכז בפנים הפה, מגודל החוויה הקולינארית.
שמרו קצת מהלחם בצד, אתם תודו לי כשתרצו לאסוף כל טיפה של רוטב שנשארה על הצלחת. כל צנתור עתידי יהיה שווה את ארוחת הבוקר הזו.

אחרי מנה כזו, אין ספק שמגיע זמנו של הקוקטייל, וסיגריה.

*כן, כל סוג של ביצים טובות.