לפני 14 שנים. 13 בדצמבר 2009 בשעה 0:06
הוא שוכב במיטה ונאנח. מידי פעם מתיישב, זה מקל לזמן קצר. בסופו של דבר מצא תנוחה שבה הוא גם יכול לנמנם, כשהכאבים נחלשים קצת.
ברור שהכאב חזק. הוא כבר עבר דברים בחיים שאני רק יכולה לדמיין בצמרמורת, והוא נאנח, וזה אומר שהכאב חזק מאוד.
היא מסתכלת עליו, וכואב לה גם. שנים שהיא שם, איתו, והפעם אין דבר שתוכל לעשות כדי לעזור.
מחכים. הוא נרדם קצת. מתעורר. נאנח. הוא איש חזק. אני מקווה ומאמינה שחזק מספיק.
ואני איתם. מחכה. כמה קשה, כשאי אפשר לעזור לאדם אהוב כשהוא סובל.
