חותכת בחתך הזהב

...ואיך שהוא פספסתי את עשר הפעמים שכתוב שם שאת לא מחפשת ולא רוצה להכיר דרך הרשת. (ההשלמה שלי)

נשאלתי עכשיו למה אני לא רוצה להכיר כאן, כלומר דרך הודעות. הנה כל הסיבות, כדי שלא אצטרך לכתוב אותן שוב:

א. כי פונים אלי (ולכל בחורה או בחור חדשים אחרים) בכלוב לפחות 4 אנשים ביום. אם אנסה להכיר את כולם, מעניינים או מלהיבים כשיהיו, לא ישאר לי זמן ללכת אפילו לשירותים. כל היום רק אצ'וטט או אכתוב הודעות.

ב. סיבה דומה לעליונה - יש לי חברים בחיים הלא וירטואליים, וגם אותם אני בקושי מספיקה לפגוש.
ואני לא מחפשת, לא מחפשת, לא מחפשת, למקרה שדילגת על השורה הזו, אז חברות או ידידות זה כל מה שיכול לצאת פה.

ג. אין לי כוח, פשוט. האנשים שאני קוראת את הבלוגים שלהם, או קוראים את שלי, ביננו יש נקודת פתיחה היכרותית משמחת שמאפשרת להעביר את השיחה ישר לנושאים שאנו עוסקים בהם בחיים, ולא לבזבז זמן על פינגפונג ההיכרות ההתכתבותית הזו, בהודעות קצרות וחסרות תוכן, שמשעממות אותי מהר מאוד.

*הראשונים שעוד שלחו לי הודעות יוצאים מן הכלל, בכנות, כי היה להם מזל והיה לי קצת זמן ואני מנומסת. אבל הזמן נגמר ואיתו הסבלנות והנימוס. אה, וגם הם במגמת צמצום, צר לי אנשים*



ד. הסיכוי שמישהו שאכיר ברשת, יתברר בחיים האמיתיים כמישהו שמעניין אותי גופנית, הוא קלוש, מנסיוני הארוך, ומה לעשות, זה הסינון הראשוני והמוחלט שלי. מה לעשות, אני כלבה (לא מלשון שפחה, אלא מלשון אדם מריר ועוקצני) פריג'ידית ורוב בני האדם לא מושכים אותי. באסה.

אגב, זו לא המלצה לקרוא לי כלבה אחרי הפוסט הזה.

ה. אני לא רוצה להכיר מישהו על סמך העדפותיו הבדסמיות, אלא על סמך העדפותיו בתיאטרון, מוסיקה וקולנוע. ראה כתיבה בבלוג וקריאת בלוגים.

וסיבה אחרונה (רלוונטית למרבית הכותבים אלי) - אנחנו לא מאותה העיר, ואני לא רוצה להתחיל קשר כלשהו לונג דיסטנס. אין לי זמן לזה.

אם קראת את הפרופיל שלי בעיון, נראה שאתה כושל בהבנת הנקרא. כתוב שם, שחור על גבי לבן, שאני לא רוצה להכיר וירטואלית, ושמי שרוצה להכיר אותי, שיקרא את הבלוג ויגיב כמו בן אדם. לסירוגין שיפגוש אותי באחת המסיבות.