חותכת בחתך הזהב

אז מה היה לי כאן?

סיימתי תיכון. העמדתי וביצעתי קונצרט לבד.
התגייסתי. השתחררתי. הכרתי באמצע שלושה חברי נפש שנשארו איתי עד היום, וגם אנשים שלא נשארו אבל העשירו את חיי דאז.
הורדתי 7 ק"ג. העליתי אותם לאט, ועוד כמה. הורדתי אותם שוב.
יצאתי מהארון.
ביליתי שבע שנים מצטברות בשלוש מערכות יחסים רציניות.
בשנה השלישית של המערכת הראשונה גיליתי מה היא באמת אורגזמה.
הבנתי שהסקס שלנו לא משהו.
פירקתי שתי דירות משותפות עם בני זוג.
נשבר לי הלב חמש פעמים.
עבדתי (לפי סדר כרונולוגי) בהייטק, מחקר, קייטרינג, מלצרות, הוראה, ושוב מחקר.
עברתי חמש דירות, ושלוש ערים.
התחלתי תואר, סיימתי שניים. התחלתי תואר שני.
ביקרתי בשבע מדינות שרציתי לטייל בהן. נשארו רק עוד ארבעים ומשהו.
ניתקתי קשר עם חברה טובה. עם שתיים הקשר התנתק מעצמו.
מאזן החברים עבר לאט לאט לזוגות נשואים.
מאזן ההורים של החברים (והחברים של ההורים) עבר לאט לאט לזוגות גרושים.
מצאתי אהבה ענקית, לא הצלחנו להחזיק אותה. עוד לא התאוששתי.
עשיתי כמה החלטות שאני מתחרטת עליהן. ועוד כמה שאני לא.
הפסקתי לנגן, להרבה מאוד זמן. חזרתי לנגן.
איבדתי את/נגנבו לי כרטיסי האשראי שמונה פעמים במצטבר.
חזרתי לעשן והפסקתי שוב.
שקלתי לסיים את חיי בשלוש תקופות. הבטחתי לאח שלי שלא אעשה זאת.
זו היתה ההבטחה הכי קשה שהבטחתי וגם היחידה שאני יודעת שאקיים.
הרגלי השתייה שלי השתנו מרוסי לבן, ללונג איילנד אייס טי, שנאפס, בירה, ג'ין וטוניק, והתקבעו על שני האחרונים.
התחלתי עם ארבע בחורות. כולן היו סטרייטיות או תפוסות, ובדרך כלל שני הדברים.
החלטתי לחזור לכתוב, באופן מקצועי.

בכלל, חזרתי קצת לעצמי, אחרי שאיבדתי אותי מעט.

שיניתי את התפיסה שלי את עצמי. התחלתי לאהוב את הגוף שלי.
אפילו את הציצי.
מצאתי דרך לטפל בבעיה בריאותית כרונית, אבל עוד לא את המשמעת העצמית לקיים אותה כל יום.
למדתי להגיד כשדברים מפריעים לי. אחר כך למדתי לא לחכות עם זה עד שמאוחר מידי.
זנחתי פרדיגמות. את כולן. הבנתי שהכל יכול לקרות בחיים, ובדרך כלל כשלא נצפה לכך.

ועכשיו, נפתח המסך על העשור הבא.