השקפותיה של שפחה.

יש משהו קסום, בלבלות זמן עם ילדים.

אין סיבוכים, אין בעיות, אצלהם....העולם הוא פשוט חלק נקי וטהור.

ישבתי עם אחיינית שלי על הברכיים, היא התחפשה לפיה אורורה (אל תשאלו אותי מסתבר שדורה יצא מהאופנה) יושבת לה עם טוטו סגול גרביונים ורודים ושרביט סגול מנצנץ והצביעה עליי "עכשיו, עכשיו, דודה תצחק!" אני מסתכלת עליה מבעד למסך העייפות ומחייכת "לצחוק! הוקוס פוקוס!" היא פוקדת ואני מבצעת.

"בא לי גלידה" היא אומרת " איזה טעם?" אני שואלת "איזה טעם את אוהבת?" היא מחזירה לי בשאלה שנונה , אני חושבת וחושבת " את האמת....שלא אכלתי גלידה המון זמן, אני יותר אוהבת יוגורט, אבל גם זה לא בא לי בזמן האחרון" היא דופקת לי מבט זעוף " למה?" אני צוחקת " אני לא יודעת למה, פשוט לא בא לי" אחיינית שלי מזיזה את הראש שמאל וימים , לא מאשרת את התשובה
"גלידה זה כיף" היא מכריזה וקופצת מברכיי, מכריחה אותי לרוץ אחריה לגלידריה

"מסטיק וניל!" היא מבקשת מהמוכר בקול השקט שלה ואני מאשרת את הבקשה.
"עכשיו תורך" היא מסתכלת עליי ואני מסתכלת על מבחר הטעמים "אמממ אני לא יודעת מה לבחור"
אחיינית שלי מרימה את הראש למוכר ואומרת " תקחי , תקחי , משמש, תות, ווניל" אני מחייכת , "אוקיי, בגביע או כוס?" אחיינית שלי מתלבטת בעניין, מרימה את האצבעות שלה לשחק עם השפה , בדיוק כמו אחותי " גביע, לשתינו!" יצאנו מן הגלידריה עם השלל החדש והתיישבנו על הספסל

"מה קרה?" היא שואלת אותי ואני מסתכלת עליה במבט לא מובן " מה כבר יכול לקרות ?" אני מחייכת , היא בסהכ בת 4 עוד שניה כבר בת 5 איך היא רואה את הכל?
היא נותנת לק לגלידה ואומרת " תמיד שאת באה אנחנו הולכות לשחק בג'ימבורי, ואז אז את קונה לי צעצוע קטן, ואז...." היא הפסיקה לדבר " ואז מה ?" אני שואלת , היא מורידה את הראש " ואז את הולכת" אני מסתכלת על הרחוב הגשום " טוב, רוצה לשמוע מה קרה לי ?" היא מחייכת בהתלהבות
ואני התחלתי לדבר.

שפכתי את ליבי לילדה הקטנה, הכול סיפרתי לה, מא' ועד ת'
חיכית שתגיד לי לעצור או שישעמם לה אך זאת הסתכלה עליי וחיבקה לי את היד שירד לי דמעה אחת או שניים , בסוף הסיפור היא הסתכלה עליי " זה בסדר...את לא חייבת לקנות לי צעצוע" נקרעתי מצחוק
"למה שאני לא אקנה לך צעצוע יפה שלי?" היא נתנה עוד לק לגלידה " כי אם לא תקני צעצוע אז לא תלכי" חיבקתי אותה, זורקת את מה שנשאר מהגביע שלי ומרימה אותה עליי " אני לא אלך עד שתישני, אני מבטיחה" היא חיבקה אותי בצורה הכי אמיתי וכנה שיש בעולם.

"ודודה?" היא שאלה אותי ואני הרמתי את ראשי "למה את עצובה?" אני נאנחת " אני לא יודעת יפה שלי אני באמת לא יודעת" היא נתנה לי את הגביע כדי שאזרוק אותו לזבל וקמה לנגב את הידיים
"שאני עצובה, אני מציירת" אני צוחקת " אבל אני לא יודעת לצייר" היא מרימה כתף " אז אל תציירי, תעשי משהו שאת אוהבת גם " מצמצתי , ילדה בת 5 אומרת לי את זה?
"ושדנה אמרה לי שעינייים כחולות זה טיפשי, אז אמרתי לה שהיא טיפשה" צחקתי "זה היה מקנאה" אחיינית שלי הסתכלה עליי בעיניים הכחולות המדהימות שלה "כן, אז גם חברים שלך אומרים את זה מקנאה" היא פסקה, בלי שאלה בכלל " ואמא אומרת שאז הם בכלל לא חברים" הרמתי אותה על הכתפיים "אז מה עשית?" אני שואלת אותה

"מה שכיף לי" היא צחקה וחיבקה אותי מלמעלה "לג'מבורי!" היא ציוותה עם מקל הקסמים שלה.