השקפותיה של שפחה.

לפני כמה שבועות אבא התקשר "היי לך, איפה את?" חייכתי "בקניות, להירגע קצת" הוא צחק והניח לי לפלרטט עם החנויות בשמחה, קניתי לי שטות אחת, ואיזו שמלה.

לפני כשבוע, אבא שלי התקשר אליי "איפה את?" וכמובן שאין טעם להכחיש "אמממ בשופינג, נדבר מאוחר יותר" אבא כמובן סגר את הטלפון והניח לי לפלרטט עם החנויות בשקט, קונה לי עוד שטות כזאת ועוד מגף לא חיוני.

לפני כמה ימים אבא התקשר בשנית "שלום איפה הבת שלי?" צחקתי "את האמת בדיוק בשופינג עם חברות לקראת הסופש" ואבא כמובן פינה את הקו והניח לי לפלרטט עם החנויות בדממה. שוב, קניתי לי עוד שטות ועוד חצאית לא חיונית שכזו.

היום , אבא התקשר אליי "שלום! איפה הבת שלי היום?" אני מסתכלת על המדפים "בקניות...פשוט.." לא הצלחתי להכניס עוד מילה ואבא כבר התחיל בהרצאה

"תקשיבי לי , לפשוט את הרגל , להוציא אלפי דולרים על בגדים , מגפיים, כובעים, וכל מיני שרשראות ועגילים לא יגרום לך להרגיש יותר טוב, לא שיש לי על מה להתלונן! לפחות את לא מזריקה לעצמך סמים כן, אבל בחייאת יפה שלי, לרוקן את החשבון בנק, בתקווה שאולי זה יגרום לך להרגיש יותר טוב ממש לא הפתרון, דיברנו על זה, והסיבה היחידה שלא טוב לך כרגע זה כי את קצת אבודה, ולא נורא זה קורה, ואת תבואי לכאן והכול יהיה בסדר" ככה בין נשימה לנשימה " אבל אבא.." והוא ממשיך " לא לא לא אבא אל תעשי לי אבל אבא, בכל זאת יש לך התחייבויות ו..,.עבודה!"

אני נושמת " אבל אבא!" הוא עוצר אותי " אמרתי בלי אבא! תקשיבי לי עד הסוף, זה כמו אוכל מנחם, רק שברוך השם איתך זה או שאת הולכת להרוג את עצמך על איזה צוק, או שאת מתאמנת עד שיוצא לך השריר מהעור, או שאני מוצא אותך בשופינג כל השבועות האלו, זה לא בריא, זה לא מנחם וזה לא יעזור, עכשיו..אולי תחזרי הביתה ותצאי עם הכלב לטיול?"

אני מגלגלת עיניים ושמה את הגבינה והירקות בעגלה "אני בסופר אבא, עושה קניות, לכלב אין אוכל"

דממה על הקו ואחרי כמה שניות של שקט

"יצאתי טיפש אה?"
אני צוחקת באמצע הסופר, אפילו מתגלגלת
"לאאא סתם הוכחת לי עוד פעם שאין סיכוי שאני מאומצת"