השקפותיה של שפחה.

טוב, נראה לי אני אוספת את חוויות השבוע, והופכת אותם לספרון קצר, 2 שקלים לספרון, נמכור בנחלה.
------

החלטתי לפנק את הכלב, עם כל הבלאגן שהולך השבוע, בקושי התייחסתי אליו, אז לקחתי כ17 שקיות קקי, חגורה, ואת הכלב עצמו כמובן, התלבשתי בג'ניס לשם שינוי, שטפתי פנים, חזרתי על הפן, התאפרתי קצת, ויצאנו לכיוון קינג ג'ורג' , פארק הכלבים.

הכלב מושך אותי ברחוב אלנבי לכל כיוון ולכל בחור, אני גוררת את הרגליים מאחורה, חצי ישנה למען האמת, כי סוף סוף שימו לב סוף סוף חזרתי לעצמי ואני שוב ישנה 12-14 שעות ביום. והיום ישנתי רק 10, אז עוד הייתי חצי ישנה.
איזה הומלס עובר ושורק לעצמו לוחש "פששש איזה יפה"

או יופי נהדר, ההומלס מתחיל איתי, איזה כיף לי. לא עברו כמה דקות והערס מהפיצה ליד הבית יוצא מהחנות
"איי איי עם יופי כזה!" אני מגלגלת עיניים
מעולה, אז שוק האפשרויות שלי זה ערסים והומלסים, חלום של כל בחורה.

המשכנו ללכת , אני והכלב, אני מוצאת את עצמי מקטרת לכלב "תגיד אולי תלך קצת יותר לאט? אני על עקבים פה"
שהכלב החליט להתעלם נשכתי את השפה והתחלתי ללכת מהר יותר.

הגענו לפארק הכלבים, התיישבתי על שולחן מעץ ושיחררתי את הכלב שירוץ ויהנה, התיישבתי על השולחן עם העיתון של היום, וחשבתי לעצמי, יופי, סוף סוף יום שקט ונעים.

איזה בחור תל אביבי טיפוסי נכנס לפארק, עם לא פחות ולא יותר דני ענק בגודל בניין , אני מרימה את הראש בחשש, יש לי תוכניות לכלב שלי שימות מזקנה...לא מהיותו ארוחת צהריים.
הבחור שחרר את הכלב העצום שלו, והתיישב שולחן לידי, בצד של העין אני קולטת את ג'ואי מתעלם מהדבר האיום, כפרות על הכלב שלי, יש שכל ואין דאגות.

"אפשר איזה חתיכה מהעיתון?" לא הרמתי את העיניים מהכתבה והגשתי לבחור את מה שלא קראתי "תודה" אני חושבת שהוא אמר ואני כולה רציתי סיים את הכתבה פה על הלוגיסטיקה של הטסת כלבים לאמריקה ובאיזה חברה זה משתלם יותר. "מה את גרה באזור?"

אוי נו בחייכם! אולי אני אתלה שלט על עצמי 'עזבו אותי נו, לא אוהבת וניליים אין לי כוח לונילים, ואף אחד מכם לא בא לי בטוב, לא יודעים מה זה וניל, גוגל איט ביצי'ס'

הבחור המשיך במאמציו ועוד החליט שאני ביישנית, ולאחר מכן החליט שאני תל אביבית במקור, וכנראה שאני מזל מאזניים, שלא לדבר על העובדה שהשיער שלי צבוע, ובכלל אני בטח עם שיער שחור.

"תגיד לי, כל התבונות האלו שאתה מביא בלי שאני אגיד מילה אמורות לעזור לך להשכיב אותי?" אני שואלת את הבחור אחרי 5 דקות שהוא לא סותם את הפה, הוא צוחק "מישהו אמר שזה הכוונה שלי?" אני מגלגלת עיניים וקופצת מהספסל שגם ככה עיריית תל אביב חייבת לצבוע כוסעמק בני זונות מנכים לי מס על כלום.

תופסת את ג'ואי וקושרת אותו לחגורה, נלך לצד השני של הפארק, אין לי כוח לזה. בדיוק שהתחלתי ללכת התל אביבי החליט לפצוח בפסיכולוגיה עמוקה

"אנשים כמוך פשוט מגעילים את יודעת!? מה הקטע הזה של לשחק אותה קשה להשגה יאללה, אפשר לחשוב את יותר טובה מכל העולם?" חצי בשוק אני מסתובבת ומרימה גבה "סליחה?" אני שואלת באמת שבכל הכנות עניין אותי לשמוע את דעתו, באמת באמת שכן, באמת.

"לכי גם כן לכי"

בונא!! על פה נקי לא שמעתם!? מה זה זה, תל אביב התמלאה בניבולי פה, זונות והמלסים בחודש שנקברתי בבית!?
אני נושמת עמוק ולוקחת את הכלב "איך אמרת שקוראים לך?" אני מסתובבת בחצי חיוך וואלה לא שמעתי אותו מציג את עצמו

הוא מחייך, בטוח שהנה, הוא הוכיח את האגו שלו מספיק כדי למשוך את תשומת לבי
"אורי" הוא עונה לי ואני מתחילה לצחוק בקולי קולות, קטע ענק.

"היי אורי, אתה יודע מה אומרים על אלו שמחזיקים כלבי ענק כמו דני נכון?" אני מחייכת

"לא, מה אומרים?"

אני תופסת את ג'ואי ומעבירה יד דרך השיער
"שעם זין כזה קטן, ברור שהם צריכים כלב כזה גדול"