השקפותיה של שפחה.

אז שמעו מה חשבתי לאחרונה.
ואני יודעת שכולם טחנו על זה..

הטופיק להיום הינו דימוי עצמי.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני מאוד בעד להראות טוב, ואם אתה לא נראה טוב, תרים את עצמך למכון כושר, תוריד קצת פחמימות והכול טוב ויפה. אבל אני הרבה יותר בעד לאהוב את איך שאתה נראה.

שימו שתי בחורות שנראות באותו משקל, אותו גובה, אותו צבע שיער וכו, ולאחת מהן יש ביטחון עצמי גבוה, אוטומטית היא תעמוד ישר יותר, תזקוף ראש, ידיים על צידי המותן,ותחייך.
הבחורה שחסרת ביטחון עצמי, תעמוד עם ידיים משולבות, גב כפוף, ואני מתערבת איתכם שגם שיער אסוף.

ולהלן הנקודה שלי
זה לא באמת משנה איך אתה נראה, זה משנה איך אתה רואה את עצמך.
וכן!
אני יודעת שאמרו את זה.
מי לא אומר את זה.

אבל בוא נודה, מי באמת מרגיש ככה?
אני חושבת שזה מגיע ברגעים, כל אחד מאיתנו חסר ביטחון , וכל אחד מאיתנו מלא ביטחון.
וכמו שהגדרתי "אורגזמות", ו"רטטים" (ראה פוסט "אורגזמות" אם אינך יודע על מה מדובר)

להלן הגדרת השבוע, הגדרת אנחות.
אנחות לא בהכרח חייבות להיות טובות אלא גם רעות, ולמעשה עליהם נתרכז היום.

למשל
כבר שנתיים שאתם מאוהבים במישהו, הוא ניגש אליכם, מחייך , אתם עובדים ביחד אז זה לא נדיר.
כל פעם שהוא עובר אתם מורידים את הראש, כי אתם צריכים להוריד 5 קילו\ לצבוע שיער\להתגלח וכו וכו.
אבל יום אחד, אתם מעבירים הרצאה, בנושא שאתם הכי טובים בו, אתם על הבמה, אתם שונאים להיות על הבמה, אבל זאת העבודה. כמו תמיד ההרצאה הייתה מעולה, כי אתם מקצועיים. ושהמישהו ניגש אליכם עם חיוך...הפעם..הוא גם ישאל מה אתם עושים אחר כך.

זאת אנחה של התאהבות

או למשל

ההרגשה לנצח יריב ישן, אחרי שהוא השפיל אותכם שוב ושוב ושוב. הרמת הגביע מעל הראש, הרמת סנטר, אתם הכי שיש, הכי טובים, הכי יפים, הכל טוב בעולם.

אנחת ניצחון ללא ספק.

אבל יומיים אחר כך, הוא הביס אותכם, ושוב אתם תוהים למה לא הצלחתם, עולים על המשקל, צובעים את השיער, משנים את השם.
עומדים מול המראה ומחזיקים את הראש "למה אני לא מספיק טוב?"

אנחת כישלון.

נשאר לך עוד 3 קילו להוריד, 3 זה הכל, 3 קילו קטנים וסיימת, 3 קילו.
יום הדין הגיע, את עולה על המשקל, היום זה היום, את מסתכלת על המחוג, אבל הבן זונה תקוע על 63 קילו.
את שמה את שמלת החתונה, ובוכה, כי היא מרגישה לוחצת.

אנחת אכזבה.

היא לא מפסיקה, יום אחר יום אתם צריכים להסתכל עליה מקיאה לאסלה, יום אחר יום, ניסיתם להפסיק, ניסיתם הכל, כל אפשרות שיש...אתם מסתכלים עליה גוססת כל דקה, מסתכלים עליה נכנסת לשמלה הצהובה שהיא לבשה שהייתם פעם ראשונה בלונה פארק.
שהייתם בכיתה ט' אולי י' ומחייכים, רוצים לגשת אליה, להזכיר לה..היא מסתובבת אליכם ואומרת "למה אני לא מצליחה להיות יפה?"

אנחת עצב.

אתם מול המראה, אתם נראים טוב, כן , אין לכם בעיה עם זה, אבל משהו מרגיש לא טוב, אתם יושבים המול המראה, ומרימים את התער שיש לכם על שרשרת, בתנועות חלקות ומדויקות אתם מבצעים סדרה של חתכים דקים בפרק היד, נותנים לדם לזרום, מכסים בפד וצמיד כדורסלנים, ויוצאים החוצה להיות מה שכולם חושבים.

אנחת סתר.

אבל אם יש אנחה אחת, שלעולם ועד תרדוף אותי, לעולם ועד תדאיג אותי, זאת בהחלט הבאה.

אתם שוכבים על הספה, החלונות סגורים, השמש עושה לכם רע, יש ג'וק על הרצפה, אבל ממש לא אכפת לכם, הטלפון מצלצל...מצלצל...מצלצל..מתי הבטריה תיגמר כבר. הוודקה על השולחן, הטלויזיה שבורה,יש דפיקה בדלת, הבעל בית מזכיר לכם על השכר דירה.

אתם יושבים על הספה, מסתכלים בטלויזיה השבורה, איבדתם הכל.

אנחת ייאוש.

---------------
כולנו חוויו את כל סוגי האנחות, זאת בחירה שלנו, איזה אנחות נרצה לבצע שוב.

מוקדש לחברים ולחברות אלו שסיימו, אלו שהיו, אלו שמנסים, אלו שהפסידו, ואלו שניצחו.