שונות

אנשים יכולים לנאום, לשכנע ולנסות להטיף לאנשים אחרים, ביניהם גם אנשים שהם מעריכים ואוהבים והשומעים לא יזיזו את דעתם אפילו בס"מ. לכן אני לא מרצה ונואם על ספורט והחשיבות שלו.
את מה שהספורט עשה לי אני חולק עם אנשים שאני אוהב אבל משתדל לא לנאום להם. לא להיות סוכן של הדבר. המטיף בשער. 
אני לא אוהב שאנשים מנסים להטיף. אתה טבעוני סבבה, מעריך, אל תיכנס לאחרים לצלחת.
אתה אוהב בשר אל תתחיל לנסות לשכנע טבעוני שבשר זה טעים רצח. אתה דתי, קצת מקנא בך אבל תעזוב אותנו בשקט.
אז אני לא מטיף. לא הטפתי גם לשכן הנחמד שפנה אליי במעלית. ואמר לי : "שולץ אתה עדיין רץ?" "כן" עניתי לו. והוא מייד אמר "אני לא רץ כבר, קשה לי".
אמרתי לו שמה שעוזר לי לרוץ הוא היחס בין התפוקות לעומת תשומות. 
אמרתי לו שהדיבידנד שאני מפיק מהריצה הוא הרבה יותר מהסבל הכרוך בה, כולל זה שצריך לקום מוקדם ולרוץ ב6-7 מעלות (זה היה בחורף) בשדה המקסים למחצה.
אמרתי לו שזה מחזיק אותי פיזית ונפשית. הדלת של המעלית נסגרה והוא כבר היה בחוץ. הרמתי את הקול ועיוותתי לגמרי את ה"נננננפפפפפפשית". גם הארכתי את הניגון כי אני שחקן מתוסכל וגם כי הוא נחמד ושווה להתאמץ מעט עבורו אבל לא הייתי בטוח שהוא שמע את "הנפשית" כי המעלית כבר עלתה קומה. גיחכתי לעצמי. הכי חשוב להצחיק את עצמך. 
לא ראיתי אותו חצי שנה.
ככה זה שאתה גר במגדל בבל של 28 קומות. 
אחרי חצי שנה נפגשנו שוב. הוא פנה אליי ואמר לי "אני חייב לך תודה". אמרתי לו על מה? והוא אמר: אמרת לי משפט קצר שהזיז אותי. חזרתי לריצה. 
אמרתי לו שזה הוא ולא אני ואנשים לא זזים ממשפט אחד. ואז הוא אמר לי שזה לא מה שאמרתי, אלא שאיך אמרתי את זה. כשאמרת את זה, היה לך זיק בעיניים והתלהבות ורציתי שגם לי תהיה כזו. 
"שמעת את כל המשפט עד הסוף" אמרתי לו? 
כן, כל הבניין שמע אותך. ואתה צודק זה באמת עוזר.
"אפשר לרוץ ביחד", הוא אמר לי.
אני לא רץ עם אף אחד עניתי לו, זה לא אתה, זו המוזיקה והלבד שהרבה יותר אטרקטיביים.
הוא חייך וירד שוב בקומה שלו.
אני מנייאק אם הוא לא מפסיק עוד חצי שנה לרוץ.