לפני 6 שנים. יום חמישי, 18 ביוני 2020 בשעה 15:01
הבאסה איתנו שלא יהיה אף פעם "אנחנו". בשל הגנטיקה, תמיד אפשר להאשים את הגנטיקה, הסוציאליזציה, תמיד אפשר להאשים את הילדות שלך והנסיבות (תמיד אפשר להאשים את הנסיבות).
הבאסה היא שבבסיס אין "אנחנו" ולא משנה כמה אני אשתדל וארצה. ואם אין אנחנו אז מי לנו?
אם אין אנחנו, אז אני ממשיך להיזהר, ואם אני ממשיך להיזהר הרי שזו נבואה שמגשימה את עצמה או מעגל שוטים. את יכולה לבחור את המשפט שמעציב אותך יותר.
אם שוטים לא מזדיינים?