כמו כל שיר טוב, הוא הופך לטוב יותר בדקה ב02:50 ואילך. שימו ווליום, כדאי לכם.
להסביר לאנשים מה מרגישה בדידות רק מחזק את אותה בדידות. מי שלא חווה את זה לא יבין את זה ובשביל מה להתאמץ, לפרש ולהסביר אותה?
אחרי שנים ואחרי שלמדת לקבל את הבדידות הקיומית הזו אין צורך.
יש הרבה מסקנות מבדידות כה מושרשת. היא יותר מ"אדם מת בסופו של דבר לבד".
אני מתכוון לבדידות תודעתית לא פיזית.
אדם יכול להיות מוקף בבני משפחה וחברים ועדיין להרגיש בדידות מזהרת. ואני שונא אדם שאני וחברותי שכמוני יודע שאין סתירה בין השניים. כי בני אדם הם באמת קקות וחברותיות היא כלי כדי לברור את הטובים לך מביניהם. והטובים הם מעטים ממש.
בדידות אינה אומרת עצבות או דיכאון. אני מוקף אנשים עצובים הרבה יותר ממני. מי שמכיר אותי לעומק יודע שאני רחוק מדיכאון ועצבות מתמשכת. בד"כ בדידות הולכת עם דיכאון. אצלי היא סטייט אוף מיינד שלמדתי לחבק אותו. הידיעה שאתה בודד בעולם ולמרות כל הניסיונות ליצור אינטימיות ואמת עם אנשים סביבך, ביניהם אנשים מאוד יקרים לליבך, עדיין תישאר בודד.
שנים שזה הפריע לי, אבל כבר כמה שנים שלא. ברגע שאתה מקבל את זה, הכל הופך לקל יותר.
והבדידות הזו היא לעיתים מתנה ולעיתים מכשלה. תלוי בנסיבות. תלוי במסיבות. מסיבת התה של שולץ בה זורקים מהאונייה את כל צרורות הפסאדה ונשארים עם עצמי. ואני אוהב את עצמי יותר ויותר ומה אתה צריך בעולם הזה יותר מאשר אהבה עצמית. תשאירו אותי הכי בודד בעולם בו אני אוהב את עצמי ואין בי צורך ביותר.
הרגשת הבדידות הזו דווקא מייצרת באורח פרדוקסלי, אולי, ניסיונות לחפש אינטימיות והגעה אליה, הרבה יותר מהאדם הממוצע. אחרי הגעה לאינטימיות ואפילו אינטימיות שיא מתחוור לך שהיא לא מצליחה להפיג את הבדידות אבל אתה כבר מכור לזה. אתה רואה באינטימיות מכשיר נוגד בדידות וכל פעם נופל בזה מחדש. אתה עבד של אינטימיות. אם את ה"ביחד" אתה לא מסוגל לייצר אז תייצר מה שאתה מצטיין בו: "אינטימיות". האדם שאיתך יחשוב שהוא כרת ברית אד הוק או בונד לרגע או לצמיתות ואפילו אתה תחשוב כך, לרגע. אבל לא באמת. אתה עדיין בודד.
ובערב הזה שכל אחד מתרכז בכאביו ולא יכול להקשיב לאחר כמו שהאחר היה רוצה, כי כל אחד מדבר את כאביו ופחדיו וצובע את דבריי השני בפריזמה של הכאב איתו הוא בא מהבית ויש דו שיח, אבל הוא נכה וחסר הבנה אמיתית. וכמו תמיד אני אמביוולנטי לגבי השיתוף. אנשים לא יבינו אותך אם הם לא מרגישים כמוך. הם יכולים לומר: "אני מנסה להבין" או לפעור עלייך זוג עיניים, אבל לא באמת להרגיש מה שאתה מרגיש.
שוב ניסיתי לייצר אינטימיות, הפעם בזעיר אנפין, עם הסובבים שבכלל לא מבינים ולא יוכלו להבין כי אדם שלא מרגיש לא יכול להבין רגשות. רגשות צריך לחוש ולא להבין.
וזה רק מחזק את הבדידות שלי שהפכה להיות טובה ושלמה יותר.
היה ערב נחמד מאוד ובסיומו חייכתי לעצמי חיוך מובלע ובודד של השלמה.