אחד השירים האהובים. במקור בוצע ע"י אלי מגן, מוזיקאי, שלא הרבה שמעו עליו. בטח אם היה נולד בארה"ב, וודאי היה כוכב מצליח. כאן המוזיקאים נועדו לעבוד בעבודות אחרות כדי להתפרנס. אבל אין מה לעשות. שוק קטן וכל זה.
לשיר יש כמה ביצועים, ביניהם זה של אריק סיני, חוה אלברשטיין, (כל מה שחוה נוגעת בו זהב), דני ליטני, יואב יצחק עם שלומי שבת (יפה), דיאנה גולבי בכוכב נולד (ביצוע מהמם), סיון טלמור ודניאל סלמון ואחרים שכל אחד מהם הביא, כמו שתמיד עושים, משהו אחר ואת עצמו לשיר.
אני הכי אוהב את הביצוע המקורי של אלי מגן, אבל אהבתי מאוד את מה שערן צור עשה לשיר ואיך שהוא הביא את המיוחדות שלו ואת עצמו במלואו לשיר מבלי "לפגוע" במקור, כמו שעושים, לעיתים, אחרים.
"שנה טובה".
איזה יופי כל הסמליות הזו.
"לחיי התחלות חדשות".
לחיי קלישאות ישנות.
שתיתי את כוס הקפה של השנה החדשה.
ראיתי עוד פרק בסדרה בשנה החדשה.
שמעתי מוזיקה בשנה החדשה.
קראתי לראשונה בשנה החדשה.
אוננתי אוננות ראשונה של השנה החדש.
הצלחתי להתעצבן לראשונה בשנה החדשה.
הצלחתי להירגע.
צילך שוב בצילי כמעט נוגע.
נכשלתי כל כך הרבה פעמים במשהו ברמה פאתטית.
שלובי צילי ידיים - זו המסוגלות שלנו?
נוכחתי לדעת שאני לא יכול להצליח בזה ועדיין לא רווח לי.
הצלחתי לרדת לאשפתות.
שוב חזיתי בעצמי החסר למחצה לאחרים. לעצמי.
ואפילו הצלחתי להתעלות על עצמי.
מה אני אומר לכם, 2021 זה אותו חרא.
אבל לפחות החרא מוכר וטיפה חמים.