לפני 5 שנים. יום רביעי, 6 בינואר 2021 בשעה 6:35
נפגשתי עם חבר. לא ראיתי אותו הרבה זמן.
כבר בתחילת השיחה וכלקח משיחות קודמות, אמרתי לו שהוא ייתן לי לדבר מינימום 15% מהמלל שיהיה. הוא הסכים. אני הערכתי את זה. הוא אוהב לדבר.
ישבנו ושוב דיברנו על זה שאין משמעות לקיום ולכלום, שאנחנו במירוץ עכברים, שאנחנו צריכים ליטוף תמידי, על הריצה, על העבודה, שאנחנו תלושים, שהחיים לא כיפיים, שכולם צבועים, שאין אלהים, שאנחנו מקנאים בדתיים, ש"הכל חארטה", שכוס לא יכול לפתור בעיה כרונית, שאם מישהי עושה לך אוכל, אז זה הכי טוב, כמה מרוויחים (אפשר לדבר גם על זה), כמה שותים? כל כמה זמן נפגשים? על הדיכאון לשעבר שלו ועל מלנכוליה אינטרוולית ודי מוכלת שלי, על שיטות מדיטציה שעזרו לו, על טיול משותף שהוא הציע, שלא נצא אליו בחיים, עליי, עליה, על השחיטה.
זה היה כבד ומדכא.
אנחנו צריכים לעשות את זה יותר