שונות

הייתי השולט שלה. על הנייר.

היא נראתה כוסית מתוקתקת בתמונות. כזו שאפילו העומד בראש מסע הצלב המודרני כנגד השמנות, דיאנג'לו, היה אוהב.

הייתי נמר ודאדי של נייר. כרומו.

היא בילתה על הברכיים שלי מלא. מצצה אצבע וסירבה למצוץ, מוצץ.

רקמנו חלומות, הרחקנו סיוטים, שנינו התרגשנו וחיפשנו דרך.

פעם, לפחות, היה נשאר נייר דהוי ועליו כתוב משהו.

היום אפילו זה לא.

לא נשאר דבר.

רק ערימה של פיקסלים.

לפחות פיקסלים לא דוהים.