אני אוהב אנשים שמסייגים עצמם. לא מהפה לחוץ, אלא באמת חושבים בסייגים.
אני אומר משהו בביטחון רק שאני מאמין בו או יודע בביטחון. אפשר להתווכח על פרשנות של סוגיה או האם יש אין אלהים? (אין), האם כדאי שתהיה מדינת רווחה או לא והכל לגיטימי, אבל אם יש עובדה שאני בטוח בה, אני מתעצבן על מי שלא שולט בחומר ומעז להתווכח איתי. אני מצפה מהאיש ששומע אותי לראות שאני מדבר בביטחון ואם אני מדבר בביטחון, סימן שאני צודק. אני לא מסייג את עצמי רק כשאני בטוח בעצמי. אבל האיש מתווכח. האמת היא איתי ומדוע האיש הזה לא סומך עליי? מה הוא מתווכח? הוא כזה טיפש. אבל אני לא אומר לו את זה. אסור לומר לאנשים שהם טיפשים. והכי אסור לומר לאנשים טיפשים שהם טיפשים. מה גם שלא לדעת משהו לא הופך אותך לטיפש. רק לחסר ידע.
ואני שטחנתי משהו עד דק מתווכח עם אדם שאפילו תקציר מנהלים לא קרא. אז שאני אבזבז את הזמן שלי איתו? אני שותק אחרי שאני מבין שאני האהבל. שיחיה בבורות שלו. אני מקנא בו. לא קורא, לא יודע, לא נבהל.
אז נגיד אשתי זוגתי יודעת שאם אנחנו מתווכחים על עובדה ואני מחזיק בדעה נחרצת, זה סימן שאני צודק. לקח לה שנים להבין את זה. כי היא גם אישה חכמה ומשכילה שהיתה רשגדית בצופים והיא רגילה שהיא צודקת בד"כ ויש לה אגו עם סימוכין ותימוכין (להבדיל מאגו פצוע או ריקני או תרופתי או הרוס) אני גם אמרתי לה פעם תוך כדי ויכוח בהתנשאות שאם אני אומר משהו בביטחון ולא מסייג את עצמי אזי אני צודק ב99.9% וכדאי להקשיב לי. הרי אני אמא והאבא של הסייגים, אז לא תתני לי קרדיט כשאני לא מסויג? עם אנשים שלא מכירים אותי אני משתדל לא להתווכח כי הם לא מכירים אותי. וויכוחים בהם אנשים לא יודעים את העובדות מעצבנים אותי. בוא נבדוק את העובדות לפני שאנחנו מתווכחים על הפרשנות שלהן. ונכון שיש מחלוקת גם על העובדות, אבל אתה לא יכול להתבסס על אחותך ששמעה או קראה משהו בפייסבוק לעומת קריאה מכמה מקורות שונים והצלבות והשד יודע מה. אז קשה להיות צודק וצריך להיות חכם, אז אני שותק. הזמן שלי יקר. ואני החלטתי לא לבזבז אותו בוויכוחים. על עובדות. אם כבר מתווכח אז מתווכח על פרשנות. גם תלוי עם מי אתה מתווכח.
יש מעט מאוד דברים בעולם הזה שאתה יכול לומר בביטחון שהם יקרו, יתקיימו עפ"י הסצנריו. יש אנשים שמתבלבלים בין הצורך לסייג את עצמך שהוא מובנה אצל חלק מהאנשים לבין דברים שנשמעים ברורים, של אפס או אחד, של חד וחלק. יש נשים, גם כאן, וגם בעולם כולו וגברים ובוחרים בקלפי ואנשים מאוד חכמים וטיפשים וממוצעים ומומצאים שאוהבים לשמוע דברים ללא סייג. אוהבי ממצאים חד משמעיים.
דברים כמו: "מנהיג חזק לעם חזק" "היהודים הם סרטן בגב האומה", "המסתננים הם סרטן בגב האומה", האושר הוא חמקמק, אני אפרק וארכיב אותך מחדש, נולדתי שולט, אני מזיין וזורק. אני צריך חיבוק.
כשאתה מתמודד בבחירות אתה לא יכול לדבר בניואנסים. אתה צריך להיות החלטי, ברור וחד משמעי.
כשאתה "שולט" או "ספק שירות" לחלק מהנשלטות כאן, אתה צריך להיות חד משמעי. אני הכי טוב עבורך, אני שולט בכל שבעת היבשות וכל הימים, אני ולא שרף. אני דמות כמעט מיתית. ואת? אם את מסוג הזה, את צריכה שישלטו בך. את לא צריכה באמת להכיר את השולט. את מה שמניע אותו, המחשבות שלו, חוסר הביטחון שלו, האישה שרודה בו בבית, החיים שמתאכזרים או מחייכים אליו, מדוע הוא שולט? מדוע הוא ספק שירות? מדוע הוא שניהם? מדוע בכלל? מה מפעיל אותו? מה מכבה אותו? הס, לעיתים, להזכיר ולהסביר רגשות.
כל אלו פוגעים בשליטה. ואם סייגים זה לא טוב אז גם השיווק הוא חד מימדי. מדבר ישירות לכוס. זין חזק לכוס חזק.
הוא כבר יסגביר לך. עלייך. את לא תיכנסי לשם. הרי מה את רוצה? שהוא ינשנש אותך באופן נשי. שיגביר לך באופן גברי.
חלק, אולי הרוב, לא רוצים סייגים, לא יכולים לעכל ולחשוב על הסייגים, לא באמת מעוניינים בסייגים. סייגים זה יותר מדיי עבודה. ואז המחשבה הופכת פשוטה יותר. סייגים ומורכבות זה מעייף לאללה. אנחנו צריכים מחשבה פשוטה, רוב הזמן. לצוד או להיות ניצוד, להיות או לחדול? מקבלים עשרות החלטות ביום. אי אפשר להתעכב על כל סייג.
סייגים זה איכסה. הפשטות נפלאה. הפשטנות מבאסת.