איזה כיף. לא יהיה סגר. אנחנו נחגוג את ליל הסדר עם המשפכה המור(ח)כבת.
ליל הסדר, עונש לא פשוט. צריך לעטות חיוך, ללבוש חולצה ייצוגית, לדבר עם החמה שמסבירה לנו כיצד לגדל את הילדים (כי היא הצלחה פנומנלית) וכיצד לאכול בריא ("אתה מאמין בפרופ' קרסו", דת הקרסו), לומר לעצמך שהיא לא אישה רעה, אלא מסכנה ואז לומר שהעולם מלא מסכנים שאי אפשר כל העת לרחם עליהם, כי המסכנים והמוכים הללו גורמים עוול תמידי לאנשים אחרים ואנחנו פוטרים אותם ב"היא לא אישה רעה". היא לא אישה רעה, אך מעשיה לעיתים רעים ותוצאותיהם גרועים. כולנו נסוב סביב השולחן ואני אצחיק את כולם, כי זה מה שאני תמיד עושה כדי לפלס לי את הדרך הקשה הזו והבלתי ברורה. ליצן שמח. אף אחד לא יבין שאני לא רוצה להיות שם, אלא בטיול לבד ולא משנה איפה, על ערסל או על בר או בטראק. העיקר לברוח ולעשות משהו שאני באמת אוהב לעשות. לחכות לקינוחים ולדבר על המצב הפוליטי ועל גנץ ועל הצמחים בכניסה של הבית ועל המחסן שצריך פינוי ועל כל מיני דברים משמימים ומשמינים ולא להסגיר את הייאוש הקל שמתגנב אלייך כי בכל זאת יש ילדים שמסתכלים עלייך שהם במקרה שלך ואתה לא רוצה לייאש אותם מההתחלה, אלא שיתייאשו לבד, אם בכלל. ויודע שהם יהיו בסדר כי הם גדלים טוב יותר משאנחנו גדלנו ואז כשיתחלף לך המצב הרוח, כי עם המצב רוח הסביר, מגיע המצב רוח הטוב ובכוס השלישית כבר תרגיש טוב וכאילו שייך ואליהו הנביא וכל זה וחד גדיא ובתריי זוזי ושחט למלאך המוות וכשנחזור הביתה, למחרת, אחרי שנישן בבית הגדול הזה, עם מלא מלא חדרים ובלי טיפת פרטיות אתה תאמר ש"היה נחמד" אבל זה הכל ולא תשקר ותופתע מעצמך. כרגיל.