למה להתעבד?
כי זה פתרון.
כי זה הפתרון הסופי.
הפטרון האחרון.
כי נמאס.
כי הכאב נגמר.
כי אין לך יותר דאגות.
כי אין כח יותר לחרדות.
כי הבן אדם התעייף.
כי מיציתי.
כי הרעש הזה לא נגמר.
כי אני נהנה לשחק קאלש רויאל על פי סי.
כי מה שלא הגשמת כבר לא תגשים.
כי מה זה משנה ליקום אם אתה חי או מת.
מה זה משנה ליקום' אם כדור הארץ יתפוצץ מחר בסופרנובה. טוב זה לא הגיוני לפחות לעת הזו. שאסטרואיד ינחת עליו. גם זה לא סביר סטטיסטית. לא משנה, תיאורטית.
כי אני צריך שקט. שקט שזר לא יבין אותו.
כי אני פחדן.
כי האהבה שאני מייצר לא מספיקה לי.
כי האהבה שאני מקבל כנראה לא מספיקה לי.
כי אני לא משקר לעצמי.
כי הכל משעמם, בנאלי להחריד, עייף, חוזר על עצמו במעין מטריקס מתיש.
כי כמה זמן נשאר לעשות דברים שאני רוצה? אחרי עבודה, ילדים, פקקים, מטלות, "אירועים", מחויבות למשפכה הרחבה ודברים שאתה לא רוצה לעשות ועושה? מתוך 24 שעות ביממה נשאר לך זמן מועט מדיי לעצמך וזה לא מספיק. ההנאה לעומת הסבל.
כי החיים הם סבל.
כי מכאן זה יילך וידרדר.
כי כבר איבדתי הרבה דברים שלא ישובו וגם אין בי את היכולת להשיבם.
כי זה לא להתאבד, זה רק להתעבד.
למה לא להתאבד?
כי זה לא פתרון.
כי בא לי אתגרים.
כי מעניין מה יקרה איתי.
כי אני שש אליי קרב.
כי למרות שאני יודע מה יקרה איתי, זה הולך להיות מעניין.
כי יש לי ילדים.
כי יש לי אנשים שאוהבים אותי.
כי אני חוזר לכושר. סוג של אושר.
כי אני אוהב את הקפה של הבוקר בשקט שלפני הטירוף.
כי אין על הקפה של הבוקר אחרי הריצה.
כי אני אוהב.
כי אוהבים אותי.
כי יש לי עוד מלא קלישאות אנושיות חמימות להחליף, להחזיק ולהשיג.
כי אני לא משקר לעצמי.
כי לא קניתי, עדיין, את הרכב שאני רוצה למשבר הגילאי שנמשך אצלי מאז גיל 18.
כי יש לי עוד מלא משברים קטנים לעבור שמתוכם אצא טוב יותר, כמו בעבר.
כי אני לא רוצה לגרום לצער.
כי אני רוצה בכל זאת להתפתח, עד כמה שאני יכול.
כי זו פחדנות ואני לא רוצה שיזכרו אותי בפחדן, מוג לב, שלא התמודד עם הקשיים שלו כמו גבר, כמו בן אדם.
כי אני אמיץ.
כי המיץ היום בבוגרשוב, עם השמש, הגינג'ר,גזר והתפוזים ששרף לי מעט את הגרון, היה כל כך טעים ויש עוד הרבה כמוהו.
כי המיץ של הזבל מסולק בשקית שחורה ואם אתה מפנה אותו מספיק מהר, מבלי לתהות, תהייה מיותרת, על קנקנו ומקורותיו, הוא אפילו לא מספיק להסריח.
כי מכאן הדברים רק ישתפרו.
כי זו נקודת הזמן הכי טובה שלי בחיים.
כי אני שקט יותר ויותר.
כי לא עשיתי עוד רפטינג סוער מספיק בחו"ל.
כי אני רוצה להמשיך לעבד.
כי אני לא רוצה שיאבדו אותי אלו היקרים לי.
כי זה לא להתעבד. זה ממש למות.
מסקנה:
לחיות!
לא כמאמר הקלישאה, כאילו כל יום הוא היום האחרון שלך, אלא לחיות ולנצל את הזמן הכי טוב שאתה יכול.
ואיך מנצלים את הזמן היקר הזה? כותבים בכלוב. מעולה.

