מטרות עוצם
התת קרקע
חמאס מורתע
חמאס מופתע
אם ידע על התגובה, לא היה יורה על י"ם
תמונת ניצחון
סבב לחימה
הפסקת אש.
גיבוי בינלאומי, גיבוב ולהג.
פגיעה בראשי החמאס. "תנו לצה"ל לנצח".
ערביי ישראל. חומוס בעכו, אורי בורי. משפטי בית כלא נבובים שלא יקדמו אותנו לשום דבר. , בתי דין שדה שיכניסו מהר לכלא.
לקחנו להם את האדמה ואנחנו מתפלאים שהם שונאים אותנו. שנאה מתחת לפני השטח, שנאה של דו קיום.
פעם חשבתי שהברירה היא אחת משתיים: או שהיו מגרשים את כל הערבים לאחר מלחמת העצמאות ולא משאירים אף אחד כולל "ערבים טובים" שחסו עליהם, בגליל, יפו או המשולש או לשלב, שילוב אמיתי, את אלו שנשארו ולא ברחו בנכבה שלהם. להתייחס אליהם כאל אזרחים שווי זכויות (ולהתעלם מכך שהם בני משפחה ושייכים לעם שהוא מה לעשות האויב שלי-כן סיטואציה הזויה).
כמה שלא נשלב אותם, חלקם ישנאו אותנו כי לקחנו להם את המדינה. אפליה, גזענות, הכל נכון, אבל הבסיס הוא שהם שונאים אותנו כי ניצחנו אותם. כי זו נכבה. כי הם ניגפו. כי 700,000 מהם, קרובי משפחתם הפכו לפליטים שהפכו לכמה מיליונים.
אני, אמשיך להצביע למפלגות שיתמכו בהיפרדות והקמת מדינה פלסטינית.
ומה נעשה עם מלחמת האזרחים בפנים? ומה נעשה עם ח"כ עופר כסיף? ועם ח"כ איתמר בן גביר?
זה שלערבי יש תעודה כחולה והוא מקבל ביטוח לאומי, לא עושה אותו לאוהב ישראל. הוא שייך לעם הפלסטיני, יש לו קרובי משפחה בעזה ובאיו"ש. הם לא רוצים אותנו כאן. הטענה שהם הכי מסודרים מכל ערביי העולם אינה מסייעת. אולי אפילו להפך. וערבי משכיל? לא עוזר גם להפך. קונפליקט סטטוס. אנחנו כח כובש, זר. אנחנו באנו מכל קצוות תבל עפ"י התפיסה שלהם. אנחנו ניעלם מכאן בעוד תקופה כמו שהצלבנים, הממלוכים ועוד נעלמו מכאן. הם חיים בפיצול תמידי. ומה עם האחיות הערביות בבתי החולים? והרוקח הערבי שמוכר לי קונדומים בחיוך. הוא מסתיר שבריה מתחת לליוויס שלו, אני יודע. הוא משפיך לי בשקית לפני שהוא נותן לי אותם. הוא היה מלצר ב"עלי קראוון" פעם. אני יודע. "כל הערבים אותו הדבר".
ואם כבר שילבנו אותם ונתנו להם תעודות כחולות, לא יכולנו לשלב אותם כמו שצריך. עם תקציבים ותכניות לשילוב אמיתי בחברה. אנחנו תמיד אשמים והם לא. אנחנו מזמינים את הלינצ'ים בצהריים כי הם "כועסים" שאנחנו מתכננים להרוס את אל קצה. כי זה ברור שאנחנו רוצים להרוס את המסגד ולהקים עלינו את כל העולם הערבי. כבר כבשנו וסילקנו אותם מהמדינה ב1948. לא יכולנו לעשות את זה כמו שצריך ולסלק את כולם? כן, זה לא הומני וזה אכזרי, אבל עצם הישיבה שלנו בארץ היא על חשבון עם אחר. ארץ אבות. יותר כמו, משכון עבות. זה מה שקרה בארצות רבות בעולם. הומניזם לא קידם אותנו לשום מקום. הומניזם הוא גורם מעכב. ועכשיו יש לנו חברים ערבים ובאמא שלי לא הפליתי אף אדם על רקע דת, מין או לאום. ויש יהודים קקות וערבים קקות וההפך. וכל ישראל ערבים זה לזה. וכל הערבים ישראל זה לזה והכל מעורבב ומלחמת דת ואני חושב שאדם הוא אדם הוא אדם וכל השיט הזה. ומה עם אחמד מהמוסך? אני נע בין הומניזם לבין הכרה שהם לא יקבלו אותנו אף פעם כאן ובצדק. לבחור לא לירות על קבוצת בחורים ממרחק של 3 מטר עליהם כיוונתי נשק כי חיפשתי נשק, עם כדור בקנה ולחטוף מהם, אבן גדולה שכמעט פצעה אותי קשה (קל זה לא נחשב, גם פחד לא). טוהר הנשק בתחת שלי. היום הייתי יורה, לפחות ברגליים. אז הייתי אמיץ יותר ובלי ילדים. ואני יודע שזימנתי עוד אבנים כי הם מפרשים זאת כחולשה. אצלנו לא לירות בבחורים הללו זו חוזקה מוסרית וחוזקה בכלל. הם צוחקים עלינו. בין קידום דו קיום להכרה שהנרטיב של שני העמים כל כך שונה שאין ולא יהיה שום גשר. שאמת היא זונה סובייקטיבית. שמה שנאמר בערבית הוא לא מה שנאמר בעברית. מפגש הזוי בין תרבויות, נרטיב וסכסוך שהפך דתי. והאימאם של לוד ו"לה פמיליה". ובת ים וישובי משגב הנצורים ומשילות והבנה של כח והפעלה של כח ומח ורגש. ומרגשות המחוות ההדדיות של יהודים וערבים ופעם היה אש"ף וגם היה מסובך, אבל כיום זה עוד יותר מורכב עם הדת המזוינת הזו. נרטיב, שבטיות וחמולתיות היא הקובעת. פחות אמת. ועדיין רוב רובם הם אזרחים שומרי חוק שרוצים שקט ושגשוג ודו קיום. אני נע בין אכילת חומוס אצל אבו חסן (בלי שפיך, אני מקווה) לבין מבטי שנאה תמידיים ולבה מתחת לפני השטח אצל חלקם.
ומצידנו, החולי נפש הפנאטים, שמאמינים בגאולת הארץ וקדושת האדמה. כוס אמא של האדמה. אמא אדמה זונה.
לא יודע מה הפתרון לסיטואציה הזו.
היה עדיף ללכת לאוגנדה כמו שהציעו ציונים אחרים?
היו בעיות אחרות, אבל לא היו ערבים. מלא ירוק וכושים באקלים משווני עם זין גדול לרווחת בנות ישראל.
לפחות שם היינו נדפקים פחות והן יותר (טוב).