אני גמרתי. פעם מישהי אמרה לי שתמיד תמיד צריך לתת לאישה לגמור ראשונה. יש בזה הרבה מן ההגיון. שהרי כשהזין שלנו עומד ואנחנו חרמנים אנחנו עושים מעשי כשפים. אני לא אוהב חוקים, הנחיות, תקנות ורגולוציה. ברור שצריך אותם כמו שצריך הרגלים, הם מסדרים את העולם שלנו גם אם אנחנו לא על הרצף האוטיסטי, אבל לעיתים אנשים נתלים בהם כמוצאי שלל רב. נדבקים להרגל או מצטטים תקנה בספר התקנות רק כדי להתעמר, להתחמק לא להיענות לאחר ואומרים : "אין מה לעשות זה החוק", כשאתה יודע בעצמך שהם וחוק זה הדבר הכי רחוק שיש. ידוע, גם, הרי שחוק והרגל יכולים להיות לא מוסריים.
הסיבה האמיתית שאני לא נשמע לחוקים היא שגדלתי פרא. אומנם בצלחת פטרי, אבל עדיין פרא. התפשטתי מהר על כל המשטח ללא הכוונה ולבד עד דפנות הפלסטיק ורק בגיל מאוחר שברתי את תקרת הפטרי שבכלל לא היתה קיימת.
לכן, אני חושב שבעקרון צריך לתת לאישה לגמור ראשונה, אבל לעיתים כשאתה דופק אישה זה לא מתאים. חוקים נועדו לעבור עליהם במצבים שונים. לעיתים יש חובה אפילו לעבור על החוקים ועל הרגלים. אם אתה מצוי בזיון קמאי אין, למשל, חובה, כזו. אם אתה "דופק חור", אין חובה כזו. אם אתה משתמש ממש, אין חובה כזו.
אז גמרתי, כרגיל, בקול. הפעם בינוני. אני תמיד נותן בחיווי כשאני גומר. שהיא תדע שגמרתי.
יש גמירות ויש גמירות.
אפשר לשמוע כיצד אני גומר ולדעת איך היה לי הזיון. יש גמירות רגילות כאילו זיון סבבה ותו לא. יש זיונים שנשמעים כאילו ממש הייתי זקוק להם והשאגה הנלווית לגמירה נשמעת כמו אנחת רווחה בשילוב אנחת עונג והיא מעידה על הגומר שהוא יכול עכשיו להירדם מחובק כפיות אם היא בקטע ויותר לא צריך כלום, למרות שאתה "צריך" להגמיר אותה ואתה אוהב את זה. זו לא עבודה להגמיר. יש זיונים שהם כל כך טובים שהאנחה הנלווית לגמירה נמשכת ומגיע מבפנים ממש. הקול משתנה ואתה מגלגל עיניים ובא לך להתמזג עם הגוף הזה שזיינת עכשיו, לשנות מצב צבירה לנוזל, להישפך ביחד איתה על הרצפה ואז ממי הנגר הללו להפוך לגז בתוך החדר ולהיעלם דרך הפתחים החוצה ולהתפזר ברוח. ככה אני מרגיש כשאני גומר. וברור שלא כל כוס יכול להקנות את זה וחייבים שהכוס הנדפק יהיה עם מספיק קילומטרז' ומחובר למוח שיעשה בי כשפים וישפיע על צינורית הזרע שלי וכל העצבים בזין האחראים על העונג. לכן גמירה עם שאגה כזו היא נדירה וכשהיא קורית היא מזכירה לי ומאותת לי בנוסף לזין ולהרגשה שהיה פה משהו שונה ונדיר.
אז גמרתי. שוב אני מציין את זה כי זה חשוב לעלילה. היא שלחה יד לויברטור. אישה עצמאית או מיואשת. אני הושטתי אצבע ונגעתי לה בנקודה מסוימת בדגדגן כעושה מעשה כשפים או כאחד שעוזר למאמץ המלחמתי וגם כדי לתת מכפיל כח. אני לוחץ לה על הדגדגן וחושב שגיליתי את אמריקה. מדיי פעם אני מזיז את האצבע, אבל לא עוזב את הנקודה על הדגדגן. כשאני עושה את זה אני מדמה אותי לפרופסור למין, לאחד שיודע מה הוא עושה ובמציאות זה הרבה יותר פשוט ופיזי - היא צריכה לחץ מסוים. יש לה את הכוס הכי מתוחכם ופשוט שהכרתי בעולם. אין כזה כוס. באמת. אין דברים כאלה. אני עושה את זה הרבה, כי נדמה לי שהיא אוהבת את זה. לעיתים, היא גם מבקשת את היד כעזר כנגדה, אבל הפעם לא ביקשה ועדיין הגשתי את האצבע שלי לדגדגן שלה כדי ללחוץ עליו בלחץ אינטרוולי משתנה.
אז היד שלי עשתה דרכה, הלא ארוכה, לכוס שלה והיא אמרה לי ספק בתחינה, ספק בציווי: "לא, אל תתערב לי".