כולם רוצים להיות המנכ"לים של הנשלטות שלהם. מנכ"ל זו הצהרה. הם, הרי לא תמיד או באמת, לוקחים אחריות. או שלוקחים וברגע האמת או ברגע של אחרי מתנדפים לאט לאט. ברור שיש כאלה שלוקחים אחריות אמיתית. לתמיד. אם תזהו אותם, תיצמדו ואל תעזבו. יש כאלה שגם לוקחים אחריות מלאה אבל עד שזה כבר לא מתאים להם, אלא אם כן הם "אוהבים". אוהבים עד גבול כמובן. כי אדם אוהב את עצמו קודם כל ואחרי זה את מושא האהבה שלו.
אהבה? בתי הקברות שלה פזורים בכל רחבי כדה"א. אהבה, כמו הרבה דברים אנושיים, הפכה למסובכת, עד כדי בלתי אפשרית, במאה ה-21. מאה של התמקדות ב"אני" ולא בשכמותי.
אהבה שיש לה תפקיד ביולוגי-פונקציונאלי שהתפתחה ונבנתה במשך מאות אלפי שנים למטרת זוגיות והבאת צאצאים ושמירה עליהם, שאנחנו אנשי המאה 21 הפכנו בכמה עשרות שנים בהתרחשות מהירה, מהירה מדיי, למטרה ולא לאמצעי, כמו שהיתה כל העת ולכן הכל נראה מעוות בה ואיתה. כולם רוצים "אהבה" ולא מבינים שהיא הדרך ולא היעד. פיתיונות לפתיה.
כולם רוצים אהבה אבל לא באמת אוהבים אלא את עצמם וזה מסתבך כי הרבה גם לא אוהבים את עצמם. וכיצד יאהבו את מושא אהבתם אם בקושי אוהבים את עצמם? וכשמשיגים את ה"אהבה" לא מבינים שזו רק תחילת הדרך, אבל לך תתווכח עם רגשות.
סמנכ"ל זה תפקיד חשוב גם כן. סמנכ"ל מתרכז בתחום מסוים וזה גם קשה לו, לעיתים. תלוי כמה התחום מורכב ומסובך. סמנכ"ל אהבה, סמנכ"ל כשפים.
כולם רוצים להיות המנכ"לים של הנשלטות שלהם. אני רוצה להיות רק הסמנכ"ל.