שונות

יש לאנדרס טרנטמולר הכישרוני כל כך הרבה דברים יפים. הוא עושה לטכנו וההאוס מה שאחרים מתקשים לעשות. 
השילוב של רוק וסגנונות מוזיקה אחרים שהוא מתבל בהם את הטכנו וההאוס כמעט בגאונות, עושה את כל ההבדל בינו ובין טכנו משעמם או האוס מרדים. 
אני אוהב תמיד לשמוע את הכי מוקדם של מוזיקאי ולראות את ההתפתחות שלו עד שהוא הופך, לעיתים, למסחרי ואז, לעיתים, נסוג חזרה ל"אמת" ולאמנות שלו. אנדרס הוא מסוג האמנים שעדיין נאמן לקו המשתנה שלו ומשלב הצלחה מסחרית. הוא בטוח בעצמו. אי אפשר לומר שהוא לא רוצה לקלוע לדעת ההמונים, אבל הוא עושה את זה בכשרון. הוא, כמו כולנו, כאן ובכל מקום. מביאים את הייחוד שלהם בהנגשה רבתית להמונים. רוצים לגרוף מקסימום אהבה ועדיין לא להנמיך יותר מדיי את עצמנו ונעים בין שני אלו. מעניין אם אי פעם אמר לעצמו: "טוב זה לא מספיק טוב אבל אני חייב להוציא פוסט, סליחה סינגל. חייב להיות באוויר.
מדיי פעם איזה מבקר מוזיקה שיושב בבית ורק צורך את האמנות הזו בלי ליצור כלום, יורד על אמנים מסוגו שהדיסק יצא ככה או ככה והוא לא נשמע כמו הדיסק הראשון. כאילו כל שיר או ספר חייבים להזכיר את היצירה הראשונית הגאונית של אמן. 
ומכל הקטעים שלו אני נתקעתי עם הדבר הזה. כל פעם שספוטיפיי רוצה לשמח אותי ביום קודר או יעיל במיוחד, האלגוריתם שולח לי את הקטע הזה. לא משנה מה אני עושה, אני מתחיל לזוז. מתנועע על הכיסא ומזיז את הרגליים והאגן. לעיתים זה לוקח יותר זמן. לעיתים אני מתנגד לזה, כי אני עסוק או לא רוצה לקטוע רעיון לא נשגב אומנם, אך פונקציונאלי. 
אני מתנגד, אבל לא קרה שלא קמתי ולא רקדתי, כשהגיעה הדקה ה3.30. כשהיא מתחילה לדבר ב03:15 אני יודע שהיא מדברת אליי וכדי להתעלם ממה שהיא אומרת או להסכים איתם אני קם ורוקד. משקיע ממש. כאילו הייתי בברגהיין שאחרי הקורונה. ואולי אני מתגעגע לרקוד מוזיקה טובה ממש במועדונים טובים ממש.
 אנדרס טרנטמולר שולט בי. אני העברתי שליטה לאנדרס.
 אנדרס, רציתי להודות לך שאתה מצליח כל פעם מחדש.
אתה מקנה לי בטחון.