עם החתול המזדיין הזה אני מנהל יחסי אהבה שנאה ממש כמו עם בני אדם אחרים. אני בכלל אוהב כלבים. הוא מציק לי, הוא עולה לי על הפנים כשאני ישן, הוא מחרבן ומעיף את החול, הוא מפיל דברים מהשולחן רק כדי לראות אותם נופלים, הוא מיילל באמצע הלילה, הוא נדחף, הוא שם זין בעקרון כמו כל החתולים.
אבל הוא גם חמוד ומגרגר אותי לדעת ולגעת ומרגיע, ומוזר ומעניין כמו שחתולים יכולים להיות.
אבל הכי הכי מעצבן אותי זה שהוא מגיע בריצה קלה של חתולים כשאני משתין. אז הוא נדחף לפיפי ועם כרית כף היד הוא כאילו מכה בזרם. ואז אני זז עם האגן 13 מעלות ימינה או שמאלה כדי להתחמק ממנו או עוצר את הפיפי כל פעם מחדש ומעיף אותו או מנסה להעיף אותו עם הרגל תוך כדי שאני משתין.
וכך זה כל פעם, אני משתין והוא מזנק. מה אכפת לי שאתה גור. לך תפיל איזה כוס במטבח שנדרוך על הזכוכיות או משהו.
אחרי כמה פעמים כאלה נשברתי. יש יצורים או אנשים שרק טיפול בהלם מסדר אותם, חשש או פחד או תיעוב או טריגרים של מיני פוסט טראומה יעשו את העבודה כמו שצריך.
יחסכו עשרות שעות אילוף של חתול. ולך תאלף חתול. תתעלף.
בפעם האחרונה שהשתנתי, הוא שוב הגיע ושיחק עם הזרם תוך כדי שאני מרחיק אותו תוך כדי השתנה. אחרי כאפה אחת כבדה מדיי לזרם ראיתי שהוא לא מרוצה מטיפות השתן שיותר מדיי מהן עפו עליו. הוא יילל. ואז הוא עשה את הטעות שבדיעבד חיכיתי לה. הוא שלח רגליים יותר עמוק לאסלה ויילל. ואז חצי מייאוש חצי מעצבים על החתול המזדיין הזה, פשוט השתנתי עליו. בכוונה.
הוא יילל ברח מהמקום ויילל בסלון.
חזרתי להשתין בשקט.
לעיתים שווה לכוון בכינון ישיר.
כמו תומ"ת בסג'עייה.