ולפעמים כמו שלא שר שלמה ארצי את כמו חור. בלי אומר ובלי דיבורים מיותרים את טובה בזמנים האלה רק להכנסת הזין ופמפום הכי חזק שאני יכול להפיק מהאגן שלי. מזל שאין פריצת דיסק.
זה לא משנה אם אקח את הידיים שלך ואכופף אותם לאחור, תוך כדי או אם תהיי עם גאג או אם תהיי עם פלאג או שניהם. לא משנה בכלל. מה שחשוב לי עכשיו זה לזיין את הכוס הזה. אחרי זה תגידי שהוא כואב לך ואז אדע שעשיתי טוב.
זיון של פעם, פרהיסטורי, ללא הפרעות מיותרות והפעם ללא כאב, הצלפות, דריכות או שליטה. זין מתפקע שנדחס לכוס רטוב, יוצא ונכנס ומפיק קולות משני החורים החשובים של הגוף שלך. הפות, החור, איבר המין שלך שמנפק קולות נוזליים, וחיבוטי בשר בבשר. והפה מפיק המרגליות שלך. הפה שלך שיכול לדבר עבור 3 אנשים בו זמנית, עכשיו מוציא רק הברות של "אהההה אוווווווו" ונשימות ו"יואו יואו".
הכי אני אוהב את ה"יואו יואו". זונת ראפ. לקראת הגמירה היואו יואו מתגברים בעוצמה והתדירות שלהם. לקראת הגמירה שלי אני כבר לא שם. כלומר שם לגמרי, אבל מה שקיים כרגע בעולם זה רק זין וכוס. הם באי כוחנו עליי אדמות או עליי המיתה הזו ויש שקט מסביב וקשת בענן מלאה ללא גשם. הזמן היחידי אולי שיש לי שקט בו ואין מחשבות, חרדות, כביסה לקפל (כביסה כסימבול, הרי אני אחראי על הכלים), דאגות לילדים, ביורוקרטיה לצלוח (החרדה הכי גדולה שלי, יותר מהתקף לב), לעזוב את העבודה או לא? מלקטת מהסופר במבטא שאף פעם לא ברור "אז אתה רוצה שעועית שלמה במקום?", חששות מהיום של מחר, טלפונים מחמתי, "מה יהיה"?
אני שקט ויש לי שקט. שקט זמני אך ממלא.
אפילו שרידי המחשבות האחרונות שלי נעלמות עם המשך הנעיצות "האם היא שמה לב שהזיון הזה אחר"? לא אכפת לי ממך. סוף סוף. כל מה שאני מרוכז בו הוא לדחוף את הזין בתנועות קצובות כמו של נשימה.
אין בזיון הזה שום דבר מיוחד, רק מנטרה של דפיקה, תודעה דחוסה של עשרות אלפי שנות גנום אנושי פריימלי.
לא כל זיון הוא כזה. לפעמים, אני מבין רק תוך כדי שהזיון הספציפי הזה יעשה לי שקט. זו הפעם היחידה שקולות שעושה אדם אחר מקנים לי שקט. שקט בעולם הרעש שלי, לא שקט על פני תהום. שקט מבורך, בקופסה, מארץ קרובה.
מהרגע שהוא הופך לזיון של שקט וככל שהזיון ארוך יותר, כך אני זוכה ביותר שקט.
הנה אני גומר. את השקט שלי.