הגיע האביב ועמו המשפט "איפה אתם בחג"?
מה זה משנה איפה אנחנו בחג? משנה מה אנחנו מרגישים בחג, אבל את זה פחות שואלים.
כי לא נעים, כי לא רוצים להיכנס לקרביים, כי זה לא מנומס, כי לא יענו לנו את התשובה האמיתית. כי מי אנחנו בכלל שנשאל "איך אתה מרגיש בחג"? כי מי רוצה להיכנס לזה מלבד אולי ש"יעבור מהר". זה יכול להיות גם "הכי כיף לי בחג עם המשפחה שלי", אבל אני מהמר שלא כך חושבים כולם.
כי התשובה לא באמת מעניינת את השואל, כי להרגיש זה לחשוף או לכאוב ומדוע לחשוף ולמה לכאוב? כי זה מטרגר, כי זה לא נורמטיבי, כי זה מוזר לשאול איך אתה מרגיש בחג? כי אנחנו לא מביאים לשיח היום יומי של הסמול טוק את הנבירות של חדרי הקליניקה.
ואני מנסה באובססיביות לברוח מבנאליה ומבשורה, כאילו זו קללה ויוצא הכי בנאלי. בריחה מתמדת ממשהו היא בנאלית ופתטית בעיניי עצמה. למרות זאת, התחלתי לשאול חלק מהאנשים שאני חושב שאפשר לשאול : איך את מרגיש/ה בחג? לעיתים התשובות מעניינות. לעיתים תשובות מאנשים שאתה מעריך נותנת תוקף להרגשה הפרטית שלך ואז אתה מבין שאתה לא לבד, כלומר עדיין לבד, אבל יותר מבין.
(איפה אתם בחג?)
איך אתם מרגישים בחג?