השכנים הביאו אורות של דיסקו וחוגגים כאילו ניצחנו במלחמה ואין חטופים בעזה.
עכשיו, אני יודע שזה קצת צבוע מצידי, כי אני גם ממשיך לחיות וצוחק ונהנה ויוצא ואוכל ולכל הכיוונים נפתח, אבל אני, אישית, לא הייתי חוגג ואם הייתי חוגג לא הייתי משקיע כמה אלפי ש"ח באורות דיסקו ומוזיקה וריקודים.
ויש שיגידו "זה הניצחון" הניצחון הוא ליהנות ולחיות. ואולי זה נכון, אבל לי, אישית, קשה לחגוג כשאין שום סיבה לחגיגה. כשיש כל כך הרבה אנשים כואבים מסביב.
ואפילו אם הייתי שמח, לא יכולתי לנהל מסיבה במרפסת.
זו לא מסיבה פרטית או של קהל מוזמנים. זו מסיבה בפנטהאוז. ואולי יש אמא או אחות או אבא של חטוף שמסתכלים? ואולי זה בסדר, אני באמת כבר לא יודע.
אולי רק הדיסקו מפריע לי. אולי רק אורות הדיסקו שברו אותי. כאילו, לא קשורים לכלום. איך הגיע דיסקו? הרי יכולתם בלי. תעשו מסיבות כי "צריך להיות שמח", אבל השקעתם וקניתם כדורים ולייזר ומסתובבים.
עם ישראל חי-מת.
בחלקו
וממול כדורי דיסקו מסתובבים, צחוק והמולה כאילו אנחנו בימי פומפיי האחרונים.