שונות

יופי. הנה הוא שוב דופק על החלון.
איזה חלון ואיזה דופק?
הולם בדלת הכניסה הראשית עם פטיש 5 קילו, מעיף אותה ונכנס.
"קראתם לי?" הוא אומר.
אני : "ליצן אה? מי יתקן את הדלת? אתה יודע שאני יכול לירות בך ולצאת זכאי. פרצת לדירה שלי" חוק דרומי.
הוא : "תאמין לי, עדיף כך, אתה כנראה לא מבין אחרת. אתה נשאב לרוטינה שגומרת בך כל חלקה טובה. אני כאן כדי להזכיר לך משהו. אני....
אני : "אתה בן זונה, זה מה שאתה" הפכת אותי לעץ הנדיב. אתה ילד הכאפות, הרזה, המעצבן והמצויר ברישול, בסיפור היפה הזה, שלא יודע שובע. כורת ענף ועוד אחד. בוא תכרות לי גם את הזין ונגמור עם זה כבר. מה אתה רוצה?
הוא : "מודעות. זה הכל. יש בך כבר כל כך הרבה. אבל חסרה בך מודעות".
אני : מודעות לא חסרה לי. הרבה דברים חסרים לי, אבל מודעות היא לא אחת מהן. האמן לי, זונת צומי, הדבר האחרון שחסר לי הוא מודעות. אני, דווקא, מנסה לדכא אותה".
הוא : אני רק רוצה להזכיר לך שלא רק מרגישים. הביטוי של רגשות הוא במעשים, לא במחשבות. אם הם נשארים במחשבה הם לא קיימים. אתה מבין את זה?
אני : כן. עוד משהו?
הוא : אתה רוצה שאני אלך?
אני : לא יודע. מניח, שאני רוצה, דווקא, שתישאר.
הוא : אתה הבאת אותי. אני תמיד אהיה כאן. אתה תדאג להקטין אותי. לדכא את הלהבות. אתה מבין?
אני : כן אדוני.
הוא : בהצלחה.
אני : אני מקווה שבהזדמנות הראשונה אתה תמות.
מוות לא טבעי.

אוח איזה ביצוע..