שונות

הוא ניגש אליה. היא שכבה קשורה. לא הוא קשר אותה. הוא לא יודע לקשור כל כך יפה. היא הסתכלה בעיניו.
הוא ירד על ברכיו. הוא ליטף לה את הראש. הכי בעדינות שיכל. הוא היה עדין, אבל עדיין גייס עדינות בשבילה. זה לא היה קשה לו, העדינות, אבל עדיין גייס. היא רעדה.
נתן לה להרגיש שיש מי שדואג לה כאן. שגם המעשים שייעשו בה, אח"כ, יהיו בקונטקסט. הם תמיד בקונטקסט. היא הסתכלה עליו. הוא הסתכל עליה. ליטף את ראשה. נוגע לא נוגע בשיערה ומסתכל, תוך כדי על אישה אחרת שישבה שם. היא ישבה על כיסא. קשורה בידיה מאחורי הכיסא. עירומה. גם היא רועדת. גם מקור. הוא העביר את מבטו באדישות מה, בינה לבינה. אדישות כלפי מי? אדישות כלפי מה? הוא לא יכל לומר. אולי כלפי עצמו בסיטואציה.
תמיד בפנטזיה זה נראה חלומי, במציאות פחות.
הוא תכנן כרגיל הכל לפרטי פרטים. תמיד היתה לו MASTERPLAN. תמיד הוא תכנן. אבל אף פעם, כמעט, לא דבק בתכניות. אם כבר אני עושה את זה, אז אני רוצה לעשות את זה לאנשים שאני חושב שיהיה כיף איתם. עם הזונה הראשונה יהיה לו בטוח כיף. ועם האחרת? הוא עדיין לא ידע. את הראשונה דאג להכניס לסרטים הללו. הפופקורן כלול.
והזונה היתה רטובה. זונה של איש אחד, אבל היום של כמה. כמה? עד כמה? כמה שיותר.
כי הוא רצה להפוך אותה לרכוש. הוא לא האמין במלים האלה : "מאסטר", "אדוני", "רכוש", "כלבה". הוא לא אוהב תיאורים, הוא אוהב להרגיש אותם. "אדוני" לא מעמיד לו את הזין או טופח לו על האגו. במידה מסויימת הם דווקא עושים לו את ההפך. במידה מסויימת הם ממלאים את תפקידם. ולכן השאירם. במידה. מצד שלישי, הוא לא נשאר אדיש, כאשר היא נאנקת וצועקת "תודה אדוני" ללא אוויר, שהוא חופר בתוך חוריה, מכניס ומוציא את הפלאג מהתחת שלה והויברטור מהכוס בסיכול זה מזה. פלאג עמוק בתחת ויברטור יוצא מהכוס וההפך. מהר. לאט. מהר ולאט.

"את רטובה זונה שלי"?
"כן אדוני". (מה יותר מעורר אמבוולנטיות הוא חשב לעצמו : "מאסטר" או "אדוני"? ברור שמאסטר).
אפילו שהוא "שלט" באומנות לחימה הוא חשב שהמילה מעט מוגזמת בשבילו. אדוני זה הרע במיעוטו.
הוא החדיר אצבע לכוס שלה, של זונה מספר אחת.
נכון הוא עשה את זה גם לחרמן אותה, אבל בעיקר כדי להשוות את מידת הרטיבות לסיטואציות אחרות.
"אז כמה זונה"?
"כמה מה אדוני"?
"כמה את חושבת שגייסתי כדי שיזיינו אותך"?
היא בלעה את הרוק. חשבה מקסימום על עוד זוג בהגזמה "לא יודעת אדוני".
"כמה היית רוצה"?
"לא יודעת אדוני".
"תעני בכנות זונה".
"אני...לא יודעת, באמת. היא החסירה את המילה "אדוני", אבל הוא לא העיר לה.
מצידו היתה מחסירה את כל ה"אדוני" בעולם. היא התייחסה אליו כאדון שלה. הוא לא צריך אמירות על גבול המנטרה כדי שתבין. שתרגיש. כדי שהוא, גם.
אבל הוא נתן לה סטירה כי בא לו. היא חשבה שזה בגלל שהחסירה את ה"אדוני". וחזרה על המשפט הפעם עם המילה, אז הוא נתן לה סטירה מייד אחרי, כדי שתבין שזה לא בגלל אדוני, אלא בגלל סתם. שום דבר לא באמת סתם.
הוא קרב את פרצופו לפניה. הרים את ידו לקח תנופה והורידה בכח על פניה. היא מצמצה וסגרה מהר את העיניים אחרי. מצפה למכה. הוא עצר את ידו כמה ס"מ לפני לחיה השמאלית.
"תפתחי את העיניים זונה".
היא פתחה את העיניים ואז הוא הנחית על לחייה סטירה. הוא צבט את הפטמות שלה. כל פטמה ביד אחרת. מהקל לכבד. היא הכירה את הטכניקה הזו. זה גם היה נחמד. מתחילים לאט, בלתי מורגש ועולים ברמת הלחיצה, עד ששומעים צרחות ומעבר.
הוא החל לעלות ברמת הלחיצה. היא התחילה לנשוף. הוא המשיך. החלה צועקת. ראשה שמוט על זרועו. "זה צורך", הוא אמר לה, מחייך. הוא לא הבין מתי זה הפך לצורך של ממש.
בתחילה היה כיף. משחק. לאט לאט גרימת כאב הפכה לצורך.
את תגידי לי עכשיו, בלי להתחמק זונה, כמה גברים היית מעדיפה שיזיינו אותך?"
"לא יודעת".
הוא החל לסטור לה על ירכיה. על לחייה. הוא שחרר אותה והעמיד אותה על ארבע. לקח שוט והחל להצליף בה. הצלפות חדות, חזקות. סף הכאב שלה ירד בזמן האחרון. הוא אהב את זה, וגם לא אהב את זה. אי אפשר להשתולל מצד אחד, אבל שרוצים תוצאות, הן מושגות ביתר מיידיות.
"מספר זונה, תגידי מספר"
הוא ידע שהיא לא תענה לו ולכן נהנה מזה באופן מיוחד. יש מצב שהיא בכלל לא רוצה שיזיינו אותה. זין. הוא לא האמין אפילו לעצמו. היא רוצה שיזיינו אותה. ברור. אבל היא לא רוצה בו זמנית. במה הוא רצה להאמין? היתה לו נטייה שייחלה לזה שתרצה. בשבילה. ושלא תרצה, בשבילו, אבל לא במובן הרגיל, אלא כדי שיהיה לה קשה ותעשה זאת בכל זאת).
"שלושה. שלושה גברים", היא לחשה מבויישת.
"בסדר זונה. תקבלי".
והוא חשב לעצמו, אתה באמת רוצה בזה? באמת רוצה שבולבולים זרים שמחוברים לאנשים שאת חלקם אתה מחבב, ייכנסו לחורים שלה?
אתה באמת רוצה להיות שם?
מה אתה פאקינג קוקהולד?
ואז נזכר בחבר הזה ושיחותיהם, על הבחינות שהם עושים לעצמם.
גם הרכוש וההחפצה עשו את שלהם. ועוד דברים.
הוא רצה לעשות ממנה רכוש שלו. סבבה אתה רוצה לעשות אותה רכוש יופי. תן לה ללכת עירומה במקום ציבורי, תביך אותה, תעשה לה מה שאתה עושה ומה שאתה רוצה לעשות, אבל למה בולבולים?
כי ככה! כי היא לא רוצה. עליכ לא רוצה. איזו אישה לא רוצה שלא יזיינו אותה גברים אחרים אחרי כל כך הרבה שנים? אה יש כאלה נשים? יכול להיות.
והיא בכלל רוצה יותר סשנים. כל הזמן בוכה שלא מספיק לה. וככל שבוכה יותר, כך יש לה פחות, וככל שהזונה רוצה לשלוט מלמטה, כך היא מעבירה את שאריות השליטה מלמטה שנותרו בה והיא אפילו לא מודעת להן. ובעצם זה לא שליטה מלמטה. כי אולי הוא אוהב אותה. ואהבה גוברת תמיד על הכל. על בדס"מ. כזה מעין כזה ג'וקר או הקלף הכי טוב שיש בטאקי. לא. לא זה שמחליף את הקלפים בין החברים. זה קלף מתסכל לרוב.
לעיתים הוא היה בולע את הרוק לשמע הבקשות שלה. התחינות והמענות. אבל די!! היא חזקה מספיק עכשיו. זה לא שהוא לא נענה להם, אבל הוא לא יעשה דברים שהוא לא יאהב.
אז רגע, אתה אוהב או תאהב שגברים אחרים יזיינו אותה? הוא היה שואל את עצמו. והחרמנות והחשש ועוד דברים התערבבו זה בזה.
הוא המשיך להכאיב לה. דומה כי ככל שהתעמק במחשבות הללו כך רמת הכאב שהעניק לה גדלה.
הזונה השנייה, זונה בתחילת דרכה הביטה כל העת על המתרחש.
"אל תדאגי זונה. נגיע גם אלייך".
הוא עזב את הזונה שלו. וליטף לה את התחת, אחרי שהוא התמלא סימני שוטים, ספנקרים והגומי ה"נורא" הזה. אם היתה שותקת לגביו, הוא אף פעם לא היה יודע כמה היא שונאת אותו. זה היה אחד מהדברים הבודדים שהזונה, שאוהבת הכל, שנאה. לכן הוא אהב אותו מאוד.
מתח השרירים שלה לאט לאט חזר. הנשימות שלה נעשו רגועות יותר. על הכיסא מעץ, נשפך מיץ דגדגנים. אין מראה מלבב, חשב יותר ממיץ דגדגנים שעולה על גדותיו. ממש נס כוס השמן. הוא תמיד מספיק ולא רק לשמונה ימים (איך אתן כל הזמן רטובות? לנו, יצורים נחותים, לא עומד הזין, כל הזמן. כן גם שאנחנו נורא חרמנים).
הוא ניגש לזונה השנייה. עדיין לא נוגע בה. בעיניים שלה הוא ראה את הרצון הזה. היא שידרה לו התמסרות. הוא הכיר אותה טוב. אולי טוב מדיי בשביל לצרף אותה לסשן. אבל שוב נזכר בחבר שאמר לו פעם שבעצם מה זה משנה מתי אתה מכיר טוב את האנשים איתם משחק? אתה יכול להכיר אותם טוב, לפני, ואז לשחק איתם. ואתה יכול להכיר אותם אחרי שאתה משחק איתם. אם יש תקשורת איתם, אז מה זה משנה מתי אתה מכיר אותם? רציתי לומר לו ומה קורה שאין תקשורת איתם? אבל זה גם לא משנה. אז היה סשן והם לא יהיו חברים שלך. יש משהו בזרות שמחרמן. טוב, יש משהו גם באינטימיות שמחרמן. הכל מחרמן בסופו של דבר. זרות חרמנית. אינטימיות מחורמנת.
הוא חיבר את שתי הזונות. דאג שהזונה שלו תרגיש. הוא ידע שהיא, הזונה השנייה תרגיש זנוחה. אבל מי אמר שפתחנו כאן קייטנה? אלו היו ההוראות שקיבל. לא לעשות איתה כלום במשך החצי שעה הראשונה. סחבק לא סרבן פקודה. את האדון שלה הוא אהב. גם היא אהבה אותו. ואותי ואותה היא אוהבת בדרך שלה. יש רמות שונות לאהבה.
"מה את רוצה"? הוא פנה לזונה השנייה.
"מה שאתה רוצה, אדוני"
"אני לא האדון שלך" הוא חשב שהוא בקושי ה"אדון" שלה. זאת אומרת הוא כן, אבל די לו שהיא קוראת לו כך.
" זו פעם אחרונה שאת אומרת לי אדוני". איזה מוזר זה לבקש ממישהי לא לומר לך אדוני, הוא חשב.
מה הוא יעשה אם היא תאמר לו שוב אדוני, להתריס.
מצד אחד קיבל הוראות מדויקות מהסוטה הזה שמציץ דרך חור המנעול של הדלת לא לגעת בה. מצד שני אם היא אומרת לו אדוני זה לא עובר כך. הוא איפשהו הרים לה להנחתה. הוא ידע. כי הוא הכיר אותה וידע כיצד היא נוהגת במצבים דומים.
הזונה השנייה, רצתה לשחק, כפי שצפה, ולכן איך שסיים את המשפט, על האיסור לקרוא לו כך, אמרה לו "טוב אדוני".
הוא לקח את הנייד שלו וסימס לאדון שלה, לקבל אישור. הוא קיבל אותו. פקודות הן פקודות. וכל עוד לא מתנוסס דגל אדום מעליהן והן פקודות בלתי חוקיות בעליל, צריך לבצען לא?
הוא ניגש אל פניה. מסתיר בידיו מאחורי גבו את הגומי. הגומי היה על גבול הלא בטוח. בשימוש לא בטוח. מכות חזקות בו יכולות לקרוע ממש את העור ולהוריד דם.
שהצליף בו על הזונה שלו, הסתכל על פניה. הן היו מבועתות למחצה. הוא קידם את הגומי לפניה. הגומי היה בעצם גליל של דבק חם. זה שמכניסים ל"אקדח דבק חם". רק שעכשיו כמובן שהיה קר. לא צריך להיסחף.
הוא היה מודע לכך שאינטימיות ובדס"מ הצליחו לבלבל אותו. אבל לא עכשיו. בעצם זה לא מבלבל זה משדרג. הוא הסתכל בעיניי שתיהן לפני שהוא אמר לה להיות על 4.
"כן אדוני", היא המשיכה להתלוצץ. הוא חייך.
"תחייכי שנייה", הוא אמר לה. היא חייכה. הוא קרב את פרצופו לפניה ועשה לה תרנגולת. למד את זה ממישהו לא מזמן. היא צחקה. הוא נתן לה לצחוק מעט. ואז החל להצליף בה עם הגומי. הוא פיזר את ההצלפות על כל התחת שלה. היא החלה לצרוח. הוא עצר, שוקל אם מגיע לה שילטף את התחת שלה להקל, לחמם, אינטימיות? לא עכשיו. הוא בחר נקודה בתחת עם יד שמאל. הוא ריתק אותה בכל הכוח לרצפה. היא הבינה מה הולך להיות. וניסתה לזוז. הוא החל להצליף בה באותה נקודה. היא צרחה. כל מכה באותה נקודה הגבירה את הצרחות. לאחר 7 מכות מהירות, היא החלה לומר "די, די, די. בבקשה". הקול שלה התעוות. היא החלה לצרוח "די" ללא מרווחים ביניהם. הוא כבר הפסיק לספור את ההצלפות. הוא ראה שכואב לה. שהיא סובלת ממש אבל "די" זו עדיין לא מילת ביטחון, וצריך להבהיר לזונה הזו משהו. זו תחילת הסשן הארוך ואנחנו לא רוצים כאן זונות חוצפניות. היא החלה לבכות ולצרוח כאחד. פניה של הזונה שלו היו מבועתות. מקנאה? הוא חשב על האדון שלה והאם הגיעו פעם לרמה כזו של כאב? ואם לא, האם זה בסדר שהוא הגיע איתה לכאן? היא לא רוצה להגיע עם האדון שלה לכאב הזה? מצד שני האדון שלה יכל לצאת בכל זמן שהוא מהחדר, כמו שסיכמו באס אם אס.
"הבנת זונה"?
במקום "כן", או "כן אדוני" שהיה יכול להיות יותר משעשע, ואפילו עכשיו, היא בכתה. בכי תמרורים כזה. בכי שהוא פירש כבכי מזכך. הוא הכיר את הבכי הזה. אבל היה בו עוד משהו. הוא חשב על כלבה מייבבת. כנועה. הוא לא אהב את המילה הזו, בייחוד שהיא מיוחסת למי שאינה שלו. זונה זו לא כלבה. זונה היא מחמאה הכי גדולה שניתן לתת בסיטואציות הללו. ו"כלבה"? מי צריך כלבה שיש לך בת אדם מתמסרת. הרבה יותר טובה מכלבה? כלבה לא יכולה לחשוב כך. להרגיש כך. הוא היה בטוח בזה. בת אדם חכמה יותר. בני אדם מתמסרים, הרבה יותר מבע"ח, כאשר הם כבר לעשות כן.

"שאלתי אותך אם הבנת?"
היא הנהנה בראשה, תוך כדי הבכי, שערה הפרוע נוזל על הרצפה ומסתיר את הפנים היפות שלה.
הוא אסף את שיערה ומשך אותו לאחור, חושף פנים מיוזעות, איפור מרוח, שובלי דמעות צבעוניות, שיער דבוק בזיעה חמה לפנים וריר שנזל מפיה לרצפה הקרה.
"את צריכה עוד תרגול כדי להיות בטוחה בתשובה שלך?"
היא הזיזה את ראשה מצד לצד, ממשיכה ליבב. הוא החדיר 2 אצבעות לכוס שלה ושחה בפנים. היא נאנקה. הוא המשיך להעביר בה את ידו מוסיף אצבע ועוד אחת. היבבות שלה הפסיקו והפכו לאנחות. כשזה הגיע בדיוק לנקודה שצריך היה לעצור באותה סיטואציה, הוא הוציא את ידו, מורח בה את המיץ על גבה והתחת שלה, מזכיר לה כמה הוא כואב.
הוא קם על רגליו "יופי עכשיו אפשר להתחיל". האדון שלה נכנס. אחריו עוד שלושה גברים. אחד מהם החזיק מזוודה אדומה, כאילו הוא טס בטיסת פנים לאילת או משהו כזה. במזוודה כל טוב ארץ הבדס"מ.
הארבע והוא עמדו מול הזונות.
"מזל שלא אמרת 6", הוא אמר לזונה הראשונה. אשתו.