שונות

אחד השירים האהובים. 

תגיד לי מה אתה אוהב לשמוע ואומר לך מי אתה.

  הכי בנאלי זה לכתוב שהעיר מקבלת אותך כמו שאתה, שאתה יכול להיות מה שאתה רוצה בה.

להישאר ברמת המטפורה.

 אבל ברשותכם אתחיל באפיזודה שבשבילי הייתה הכי משמעותית.

  כשהוא פסע ברציף התבייתי עליו. זה נראה לי אאוטפיט בדסמ"י אבל לא הייתי בטוח. יש כאן הכל מהכל וייתכן שהוא אופנוען מזדקן. בערך בגיל 60 עם מכנסי עור ומגפי עור. מגפי העור נראו יותר מגפי טוביה החולב מאשר כאלו שאנו מכירים בסיטואציות דומות. לכן לא החלטתי עדיין. ואז הוא הסתובב. יהלום אמרה לי "לאיזה אופנוען יש ריצ'רץ' כזה בתחת"? הוא עמד שם וקרא עיתון. עמידה רגילה. פרצוף של גבר ממעמד הביניים. מזוקן. זקן כזה שעושים אנשים עם בייבי פייס. היא לא אוהבת ספציפית את הזקן הצרפתי. לאיש היה זקן מלא.

  אנשים עם בייבי פייס המגדלים זקן נראים בעלי בייבי פייס עם זקן. מצד שני אם הייתי עם בייבי פייס גם אני הייתי מגדל זקן? לא יודע.

ומה עם ביבי פייס? יש לזה פתרון?

    עברו לידו אנשים ואף אחד לא התעכב להסתכל או לגחך. תהינו אם הוא הולך לאותו מועדון. כשהוא ירד בתחנה שבה צריך להחליף רכבת, התגבר הסיכוי שהוא בא איתנו. אבל הוא הלך לכיוון השני. נפרדנו. ראיתי את התחת והריצ'רץ' נעלמים להם. קינאתי בתושבי העיר. על הפתיחות שלהם. חשבתי מה היו עושים לו הערסים בישראל באותה אפיזודה בה מאות אנשים עוברים על פניו. זו הייתה אפיזודה צנועה יחסית לאחרות, אבל היה בה משהו קסום מבחינתי. הוא כנראה חזר מפאב סאדו, אולי של הומואים אבל זה לא ממש חשוב. קשה לי לדמיין אותו עובר בישראל מבלי לפחות ללכוד מבטי השתהות. מצד שני יש פה גם דברים טובים. כמו שמש בקיץ שאנשים אוהבים.

אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה עם יולי-אוגוסט. אנשים באמת אוהבים את הקיץ? אני לא מדבר על החום, אלא על הלחות.

לא משנה. נכנסתי איתה למועדון. שרשרת של כלבה מחוברת לה, לבת אדם הזו, לקולר. באמצע ההליכה היא עצרה. משכתי אותה כמו שמושכים כלבים או פרדים עקשנים והיא נשארה נטועה במקומה. אמרה שצריכה אוויר.

ההלם הראשוני? עשן הסיגריות? הטיפוסים הססגוניים? כנראה הפומביות.

  לאחר מכן עשינו מסע בתוך המועדון. היא נמשכת עם הרצועה. חולת פומביות.

  אני חולה סקרנות. לכן מיפיתי את כל המועדון. קוסמופוליטי. זה לא שפה אין ונילים. אבל בברלין יש וניליות (וגם מוזיקה) טובה. ואנשים יותר אדיבים. ממש כמו בלונדון. רק בלי המקל בתחת אצל האנשים.

  מבטים מחויכים מכל עבר.

וסוף סוף מוזיקה ברמה. וסאונד כמו שצריך. ומלא אנשים ורחבות שונות.  ומלא טיפוסים. ואפילו אוהבים שאתה מישראל, שזה גם מעניין.

 ועם מוזיקה כזו אתה רוקד. והרבה. רקדתי לי ברחבה. איתה. פתאום ניגש אליי גבר מאופר גבוה ממני בראש וחצי. אני לא ממש נמוך אבל הוא היה משהו כמו 2 מטר וקצת. האווטאר לחש לי באוזן משהו. אני חצי חרש. בגלל הצבא. טוב לא לשמוע למען ארצנו. האמת היא שטוב לא לשמוע לעיתים מה מתרחש בארצנו. פחות טוב שמישהי חייכנית מרכינה את ראשה אליך ואומרת לך משהו במסיבה ואתה לא מצליח להבין כלום ורק מחייך כמו מפגר. יכול להיות שהיא אמרה לך : "אידיוט, תפסיק לדרוך לי על הרגל" ואתה ממשיך לחייך אליה כמו דביל. יכול להיות שאמרה משהו אחר. כך או כך אתה לא שומע כלום. אתה יכול לדמיין מה אמרה. פעם דמיינתי שמישהי כזו אמרה לי "בא לי שתזיין אותי עכשיו".  לעיתים אני גם מדמיין שאני קורא שפתיים. 

אז הענק הרזה והמאופר רכן לעברי. ופתאום אני שומע אותו.  כיוון הסאונד והחלוקה שלו ברחבה מאפשרים את זה. "אתם מישראל?" הוא שואל. אני עונה לו שכן והוא אומר שעדיין החיישן לישראלים לא התקלקל אצלו או משהו כזה. הוא ממשיך לדבר, אבל אני פחות בעניין של ישראלים כאן. אולי אם הוא היה ישראלית. הוא ממשיך לרקוד ומחייך לעברי. חבר שלו מגיע ומנשק אותו והם נעלמים.

  אני ממשיך לרקוד איתה וחושב למה זה לא יכול להיות בארץ? למה אם אני עוזב אותה לשנייה וחצי כשאני חוזר שני הערסים התורניים כבר מתחילים איתה? וזה בסדר להתחיל. אבל זה לא בסדר להתקרצץ. למה כשאם כבר עושים משהו, אז 70% מהמועדון ונילי ואני מרגיש כמו פריק שואו?

ולמה יש שבילים מטופחים לאופניים.

ולמה אנשים עומדים כמו שצריך בתורים?

ולמה יש להם גינות בירה?

ולמה?

ולמה?

  אחח ברלין.

  לא יודע אם הייתי רוצה לגור שם.