שכבנו במיטה. מסופקים. היה חושך. הכלב נכנס לחדר. זה כלב מ"גזע מסוכן". אבל חמוד. פיט בול אימתני בעל עיניי בובה.
לא האמנתי שאגיד על פיט בול שהוא חמוד, אבל הוא היה חמוד.
ואז בחושך אני שומע קולות רוק והזזת פה. לא שלה. של הכלב.
אמרתי לה שנדמה לי שהכלב מלקק את השאריות מהרצפה. זה מעט מגעיל אבל זה עדיין לא מבשר על הבאות.
היא אמרה לו ללכת.
אח"כ בשלב איסוף הקונדמים מהרצפה הבחנתי במשהו מוזר : מצאנו רק קונדום אחד.
הכלב אכל את הקונדומים שלי. שניים במספר. תודו שזה יותר מוזר מ"הכלב אכל את שיעורי הבית שלי".
נסעתי הביתה.
מחשבותיי רדפו אותי. במוחי הקונדום האיכותי חסם לכלב את המעיים.
לא רוצה שכלב ימות בגלל זיון ולא משנה כמה טוב הוא היה.
לא רוצה את זה על המצפון שלי.
קיבלתי עצה מקצועית שהכלב יאכל שמן זית.
ואז באמצע הלילה ב1.4. יום השקרנים (היא לא האמינה לסיפוראיזה גדול הכלב היא שאלה. (לא היה מעניין אותה איזה גדול הקונדום ואיזה תוצרת)
התקשרתי אליה כדי לדווח לה על עצות אלו ואחרות של ד"ר דוליטל.
ואז היא אמרה לי בנונשלטיניות ש"זו לא הפעם הראשונה". הרגשתי מפגר בעקבות שיחת הטלפון הזו, אבל ישנתי בשקט.
הכלב חירבן מתי שהוא.
מעניין אם יגדל היכן שהוא עץ קונדומים.
עץ ה(קונ)דומים תפוס.