היא רצתה להתנסות.
פנתה בצ'אט של הכלוב. אשכרה באמת מכירים שם. אני לא רק מאונן מקלדת. טוב לדעת.
עברנו את פגישת בית הקפה. השאלות הרגילות. "כן. אשתי יודעת". כן, יש לה מישהו. כן, זה לא קל. כן, זה טומן בחובו דיבידנדים יותר מהחסרונות. כן, אני רגיש. כן, אני גם לא, כשצריך (מתי צריך?) כן...כן..לא היה אף לא. משום מה. הכל חיובי. מתקתק.
לפני, אני מציב לה תנאי. אחרי הפגישה הזו, לצערי, היא לא תראה אותי. הייתי כותב על זה אבל זה מסובך ועלול להתנגש עם אינטרסים אחרים. שלה. זה לא שלא רציתי, אבל בשבילה עדיף שלא. זה לא אני זו את. ולמה? המשכיל בעת ההיא יידום. ולא הייתי רוצה לחשוב שאני לא משכיל. ומה עם משחיל? משליך? כבר לא.
נפגשים ב"צימר". היא מחכה על ארבע. זה כבר מתחיל להיות בנאלי. לחכות על 4. על 6 או על 8. כל שולט מתחיל אומר לנשלטת שלו, ולזו שלא שלו, לחכות על 4. ואני לא אוהב להיות בנאלי. בעיניי עצמי.
אבל זה בנאלי ומחרמן. תמיד.
אני נכנס לחדר ונועל את הדלת. חשוב לנעול דלתות אחריך.
ניגש אליה. מסתכל על הגוף שלה. לא מוציא מילה מהפה. בתיק רוב הציוד האיכותי יותר מבסיס האם-המזוודה האדומה. מי היה מאמין שהמזוודה הגדולה תהפוך למשרתם של שני אדונים שלא נפגשים אף פעם.
היא מתרגשת ומתנשמת בכבדות. ההתרגשות שלה אוחזת בי. לא משנה כמה בנאלית ההוראה "תחכי לי עירומה על 4", אף פעם התרגשות של מישהי היא לא סטנדרטית. אני שוכח מהבנאליות ומרגיש את הלב, הסרעפת הריאות ו...איך קוראים לזה..נו...כוס עמק....אה, הזין.
שכחתי לשנייה שהיא ונילית לגמרי. מלטף את ראשה. היא שולחת לי יד לאחוז בי. זה תמיד קורה. כל פעם שאתה ניגש למישהי ללא ניסיון (או עם) ונוגע בה, היא לרוב תרצה לגעת בך בחזרה. אני מוריד לה את היד ואומר לה "אל תגעי בי". הזונות המתורגלות יותר לא יעשו את זה. "דחפו לך פעם פלאג לתחת"? "לא אדוני". לוחש לה באוזן : "עוד פעם את קוראת לי אדוני ואני יוצא מהחדר הבנת את זה"?
לא אדוני, לא מאסטר, לא אלהים.
"אז איך אתה רוצה שאקרא לך"?
"תקראי לי ====".
"אדוני" תמיד נשמע לי מוזר. אני מבין את הצורך. אני לא מזלזל במי שזה עושה לו טוב. לי זה נשמע לא טוב. כמו שגם "מאסטר" נשמע לי מתאים. פעם הכרתי מאסטר אמיתי. הוא למד ועדיין לומד בתחום 45 שנה. הוא מאסטר אמיתי. באנגלית יש למילה הזו משמעות אחרת. פה נדמה שזה מאסט לקרוא לעצמך מאסטר עוד לפני שלמדת לשלוט על הזין שלך. ותאמינו לי, זו לא רק ביקורת שפונה החוצה.
אני לא מאסטר ולא רוצה להיות. מדוע? אם אני רוצה לקרוא לעצמי "מאסטר", זה מחייב אותי ללמוד את כל רזי הבדס"מ. לשלוט בכל השוטים האפשריים. לכתוב מאמרים ב"בדס"מ כרוניקל". נראה לי יותר מדיי עבודה.
"תקשיבי זונה" (זונה לא מצריך לימודים רבים, רק להיות) אני הולך לדחוף לך פלאג גדול יחסית. תכיני את התחת שלך". אי אפשר באמת להכין את החור של התחת לפלאג, אבל המשפט עושה את העבודה.
הפלאג נדחף לתחת שלה. גם זה בנאלי, אבל כבר אמרתי שההתרגשות שלה לא. אני מעביר את השוט הכבד על ראשה לכיוון מטה. מתחיל להצליף בה. בעדינות בהתחלה. לומד אותה. מדובר על מישהי שיש לה סף כאב גבוה. אני אומר לה את זה. היא בעצמה לא יודעת את זה. עד עכשיו.
זה אומר שאני יכול להיות יצירתי יותר עם השוט. היא מאפשרת לי "חירות יצירה". יש גם "עצלנות יוצרת", אבל את זה לימדה אותי מישהי אחרת. התחת שלה מחליף צבעים. גם בכך אין כל חידוש. יש ריגוש. היא מתפתלת על המיטה כמו צלופח. הצלופח הזה הוא לא בוגדני אבל בכל זאת אני קושר אותה. שלא תזוז.
עבר זמן מאז שזזו לי כך על מיטה ועכשיו אני באטרף.
אני גומר לקשור אותה ויודע שזו הפעם הראשונה שקשרו אותה. אני עושה הפסקה עם השוטים ונותן לה להסתגל, נותן לה לחכות, נותן לה לצפות. עוברות כמה דקות בהן אני רק מסתכל על גופה. יש לה גוף לבן. גוף יפה. כוס יפה. רגליים יפות. מוח יפה. אחרי זה אזיין אותה. המוח כבר זויין יותר מדיי.
אני מצליף בה חזק. "את זוכרת את מילת הבטחון שלנו נכון"? (אני דום אחראי).
עם כל התגברות של הצלפה אני מרגיש את הדבר הזה בחזה. מרגיש את החייתיות גואה. את החיות. ההצלפות הופכות לחזקות יותר. היא מייללת. היא צועקת שאעצור אבל זו לא מילת ביטחון. היא עם סף כאב כל כך גבוה שזה תענוג כשלעצמו. ואז פתאום היא מפסיקה ליילל. הגוף שלה מאבד מאחיזתו באוויר, מהתקפלויותיו, נרגע. היא בספייס. אני מרוצה.
היא מרחפת. אני ממשיך להצליף בה. בגלל שאני דום מוכשר למדתי על מישהי אחרת כי התגברות של הצלפות בזמן ספייס, מוציאה, לעיתים, מהדבר עצמו. אנחנו לא רוצים שזה יקרה. לפחות לא כעת, ולכן אני מצליף בה כהוגן, אבל פחות מההצלפות שהובילו אותה לספייס. הגוף שלה לא נע ולא זז מילימטר. היא כבשה את האוורסט ונשאר לה מספיק חמצן גם לרדת.
אני מפסיק להצליף בה. נותן לה דקות ארוכות להיות כך. מכסה אותה בשמיכה. מחבק אותה. מלטף את ראשה. היא עדיין שם. אני עף איתה. לא כמוה. אבל איתה. ספייס לדומים הוא ספייס לעניים. המציאו אותו כדי לזרוק לנו עצם. אבל עדיין זה מדהים כל פעם מחדש. אחרי דקות ארוכות היא מגששת את דרכה אליי. היא פותחת עיניים ומחייכת. בשבילי זה הרגע הכי יפה עד כה. היא יפה ומאושרת. מה צריך יותר מזה. היא לוחשת לי : "תודה" ואני שואל אותה אם היא בטוחה שהיא ונילית? היא אומרת לי "כן, זאת אומרת היתה". שעה וקצת הצלפתי בה. היא ספגה בהדרגה לאט לאט כמויות כאב שמספיקות להאיר כפר בדסמ"י קטן באפריקה.
אני מחבק אותה ומלטף אותה. הייתי פעם אצל מישהי, שהעציבה אותי לימים, שאמרה לי שאני אוהב ללטף. אמרתי לה שכן והרגשתי אשם מעט על כך. לא יודע למה. בכל זאת ליטפתי אותה כמו שאני אוהב. חיבקתי אותה. ואז הפסקתי. סובבתי אותה. כדי שתראה את הפנים שלי כשאני מזיין אותה. אם היא באה עד לכאן שתסתכל לי בעיניים בשעה שהזין שלי נדחף עמוק בתוכה. וכן אני יודע כי סטטיסטית אתן אוהבות מאחור. אבל זיון ראשון לרוב הוא תמיד בתנוחה המסיונרית. "בנאלי ומרגש". מכירים את התיבה כבר. רואים את העיניים.
אח"כ הפכתי אותה, הוצאתי את הפלאג מהתחת שלה וחדרתי באבחה אחת לחור המוכן והמורחב.
זה יהיה זיון קצר עכשיו. קצר ומשמעותי. למה קצר? כי בזיון הראשון אני גומר מהר. כן קוראים לי שולץ ואני גומר מהר (בזיון הראשון. תירגעו. כן גם את שם שמצחקקת תרגיעי). כבר לא נלחם בזה (לא חושב על שי פירון תוך כדי) למזלי הזין יתקשה שוב, ואז אזיין אותה יותר. בזיון השלישי אזיין אותה במלוא מובן המילה. אזין אותה. דקות ארוכות מאוד. מפצה אותה ואותי על הגמירה המהירה בסבב הראשון. אמרנו רגיש או לא אמרנו? הכל רגיש. גם הזין. היא לא תגמור מהזין שלי. אני לא לוקח את זה על עצמי. אבל אם לא תגמור מהאצבעות שלי אח"כ אתבאס באסה של ממש.
אני מחדיר לכוס הצר שלה 4 אצבעות ומזיין אותה איתן. הזונה גומרת בשרשרת. לא יודע מה איתכם אבל בשבילי הדבר הכי מחרמן שיכול להיות הוא לראות, לחוש לשמוע ולהריח (מי השמיט את לטעום?) אישה שגומרת. והיא אכן גומרת. בצעקות כאילו אין מחר. אני אוהב לראות ולשמוע אישה משוחררת שגומרת בקולי קולות. רועדת ומייבבת. מעוותת את פניה. הגמירות שלה מעמידות לי את הזין, שוב. איפה הפאקינג קון דומים שלי כשאני צריך אותם. הם לא בכיס הזה. וגם לא בזה. אני חודר אליה, שוב, ועכשיו קורע לה את הכוס ממש. אני מזיע כמו חזיר שרץ 100 קילומטר מהצייד הרשע. הזיעה שלי נוטפת על פניה. "תפתחי את הפה". אני יורק בתוכה. נותן לה סטירות. הפנים שלה מאדימות. אוחז בשערותיה חזק. סוטר לשדיה. עכשיו היא חור שחור ותו לא. הופך אותה מדיי פעם לתנוחות אחרות. זה הסבב הרביעי ולכן הגמירה רחוקה מאי פעם.
אחרי שהיא מספיק חרמנית אני נוגע בדגדגן. היא גומרת והודפת אותי ואת הזין שלי החוצה. אבל לא חייל אמיץ כמוני יירתע מהדיפה כזו. אני אוחז אותה. סוטר לה על פניה ומכניס את הזין שוב אליה.
היא צועקת לי : "שנייה, תן לי שנייה ליהנות".
"נהנית מספיק היום זונה".
אני אוחז אותה בשיער ומצמיד אותה לרצפה, דורך על פניה עם הרגל. היא תשכב כמה דקות בטרם תיכנס, שוב, לספייס.
היא תצא מהספייס הזה כשזין תחוב בכוס שלה.
זיינתי אותה עד שהזין שלי התחיל לכאוב.
היא בכתה. אני נוטה להבין את המנגנון הזה שלכן. בד"כ הוא קורה כאשר יש היכרות כלשהי מוקדמת ולא במפגש הראשון. אולי זו השפעת הספייס עדיין. הכוס שלה צרח. בשלב הזה למען שלמות הגוף של שנינו הפסקתי.
בסיום היא אמרה לי שהיה מעולה ושזה היה הכי טוב בחיים שלה.
לשם שינוי האמנתי לכל המשפט שלה.