אתה נשוי היא שואלת אותי.
כן אני נשוי.
נשוי.
את מבינה אני נשוי.
זה אומר שלא אוכל להיות הבן זוג שלך אף פעם. זה לא אומר שזה לא יהיה משמעותי ביננו. זה לא אומר שלא אוהב אותך. אולי. זה לא אומר שזה לא יהיה מיוחד.
אני נשוי. את רוצה לדעת עד כמה?
אני נשוי הכי שיכול להיות.
אנחנו ניסויים.
אני יודע להשוות אהבות עכשיו. אני יודע מה זה להתאהב. בכלל. אני יודע מה זה להתאהב בה. אני יודע מה זה כאשר ההתאהבות פגה ואהבה תופסת את מקומה.
התאהבות מטורפת.
אהבה מאובקת.
אהבה שנושמת באופן עצמוני.
אהבה נסיינית.
ולבסוף, אהבה בוגרת.
ולא אני לא רואה את עצמי בלעדיה. אף פעם. אלא אם כן היא תחליט לזרוק אותי מתי שהוא. אני לא חושב שהיא תעשה את זה, אבל התחושה שלי, הפנימית, היא שיש יותר סיכויים שהיא תזרוק אותי מאשר אני אותה. היא לא נובעת מרגשי נחיתות או כתוצאה מהערכות זהירות שלי, אלא מתחושת שליטה. אני יודע מה אני מרגיש כלפיה. אבל אני רק מרגיש מה שהיא מרגישה. אין לי שליטה מלאה על הרגשות שלה.
וכן הייתי חרא של בעל והיא היתה חרא של אישה. אבל זה ממש לא משנה. להיפך.
אני קורא על הצהרות אהבה. שהכל מושלם. או נוטה למושלם ויודע שכך בחרו הכותבים להביע את עצמם. בעלי המושלם. אשתי המושלמת.
"מושלם בשבילי" אולי זה יותר מדויק. כך היא היתה מתארת אותי פעם. מעניין אם עדיין היא חושבת כך.
אהבה-שנאה.
שנאה-אהבה.
וויתור-הזדקקות
אני חושב שהגעתי לדרגה שלא הייתי בה אף פעם בחיי. אני חושב שאני גם מתבייש בזה. אולי אין לי במה להתבייש, אולי יש, אבל כמה שאהבתי אותה הצהרתית, לא תרגמתי את זה בפועל. אז אולי לא אהבתי אותה ממש? אהבה זה לוותר. אהבה שכל צד מוותר לצד השני בלי חשבונות של מי מרוויח יותר. ומי לא עושה חשבונות? כמה זה קשה לא לעשות.
מקווה שלא אעשה. ובאמת אפשר לא לעשות? הרי אם צד לא מקבל את מה שהוא צריך לקבל הוא יעשה גם יעשה חשבונות.
לכן המילה חשבונות לא נכונה כאן. לא יודע מה מתאים יותר, אבל אוהב יותר את המילה וויתור.
ואני יודע שעכשיו היא מאושרת ואני פחות וטוב לי עם זה. ממש טוב לי. וזה אפילו מוזר לי. האושר שלה חשוב לי כמו האושר שלי. טוב, אולי יותר מכל מיני סיבות. וטוב לי שהיא מאושרת. ואני לא רואה בזה משהו שבא על חשבוני. כל עוד היא רואה אותי ומתחשבת ולא עפה לה. וזה קשה לא לעוף. לאבד אחיזה. בעבר, אני איבדתי את זה. היא גם, אבל פחות.
להגיע למצב הזה בו כל צד מאפשר מה שאנחנו מאפשרים וגם להעיר לבן זוג על דברים שהוא חורג מ"הטעם הטוב", והטעם הרע (כמו גרביים של גבר במיטה...הייתי חייב) זה לא קל. מתי אתה מעיר? למה אתה מעיר? אתה מקנא? לכן אתה מעיר? אתה קטנוני? אתה לא? שוב אתה עושה חשבונות? תן לה להתאהב. מה אכפת לך. תן לה להיות מאושרת. אתה יודע מה אתה שווה בכלל ושווה בעיניה בפרט. ממה אתה חושש? ובצד כל השאלות הללו אתה מאפשר. והיא גם.
אהבה.
לא מה שחשבתי.
ובטוח אלמד עליה עוד.