לפני 11 שנים. יום שישי, 5 ביוני 2015 בשעה 6:06
"את יודעת, אתן מסתדרות מעולה".
הן מסתדרות מעולה.
תמיד מתחשבות אחת בשנייה. מוותרות.
כל אחת מהן מביעה דאגה לאחרת. זו לא דאגה מהפה לחוץ. זו ממש דאגה.
לעיתים במתיחה שלי את החבל משתי קצוותיו אני מושך חזק. חזק מדיי.
לעיתים חלש מדיי.
ושתיהן משקפות את חוזק המשיכה. ביופידבק. ודבק באשתו והיו לבשר אחד. ומי שאוהב בשר? ומי שצמחוני? דבק 3 שניות.
שתיהן מבצעות דרכי זו בזו fine tuning. להקלה.
אני מודה שאני לא תמיד מודע בעצמי לראייה הנשית כאן, לבלמים והאיזונים הכל כך עדינים הללו שבלעדיהם אי אפשר להמשיך.
והן בפתיחות, כנות, התמודדות והכלה אין קץ, מספקות לי את מה שאני זקוק כדי להמשיך בעניין המאוד עדין הזה. ביני לבינה ובינה.
זה מקל מאוד.
אני מודה שלא תמיד אני מיישם את מה שהן מציעות, אבל למה שהן אומרות משקל נכבד בהחלטות הנוגעות להן ולי.
אחוות המין הנשי בשיא תפארתה.
אני מכיר את צרות העין הנשית והקנאה בשיא שפלותה וזה מאוד מספק ומהנה לראות את זה.
ואולי זה זה בכלל לא קשור למין. אלא לאופי. יש גברים קקות ונשים נפלאות וההפך.
שתיהן יודעות הרבה אחת על השנייה. יש מישהו שדואג לספר להן.
כי זה חשוב לו מספיק.
שיכירו.
הן כל כך מסתדרות ביניהן.
אפילו לא יודעות עד כמה כל אחת דואגת לשנייה.
אם יספר הכל הן לא יאמינו.
והן אף פעם לא נפגשו.
למרות שהיה רוצה.
כנראה שאף פעם גם לא תיפגשנה.