שונות

אני שיכור מהתחת.
כנראה שאני מתנדנד.
הוא מוריד אותי ברכבת.

מזמן לא הייתי כל כך שיכור. אבל מה אכפת לי אני לא נוהג.
אני כל כך שיכור שאני לא יודע איזה רציף אני ולא יודע מה אומר השלט למרות שאני מנסה לקרוא אותו.
אבל זו רכבת אחרונה אז אני משתלט על עצמי מהר.
עוטה על פניי פרצוף פיכח. להכניס אותי למוד הנכון.
אני מצליח בקושי למצוא את הרציף הנכון ונכנס לרכבת. נרדם. לפני, אני מכוון את השעון המעורר בפלאפון לזמן ההגעה לתחנה שלי. 
אם לא הייתי עושה כן הייתי מוצא עצמי בנתב"ג במקום בת"א. היא אומרת אז מה, היית זורם כבר לחו"ל. 
אני עוצם עיניים ושט לי.
אני חושב על הדינמיקה בינו ובינה. 
"תרגיש חופשי", האיש הזר, המוכר כל כך, אומר לי, לפני שאני אסשן בזעיר אנפין את אשתו.
"טוב שאתה אומר לי את זה", אני אומר לו כי אני לא מרגיש כל כך בנוח לקרוע את אשתו נוכח עיניו.
גם כאשר אני ארגיש טוב יותר בהמשך, עדיין לא ארשה לעצמי לעשות לה את כל מה שאני רוצה וטוב שכך.
אף פעם לא אהבתי לירות את כל הרפטואר.
בייחוד בפגישה הראשונה.

במיוחד שזו פגישת "הקפה". 

אני מתערפל לי במושב הרכבת ושט בסיטואציה עתידית : יום אחד אני והוא פשוט נקח אותך איתנו לטיול.
ובטיול נדפוק על דלתות גברים. דירות רווקים. או גרושים ללא ילדים.
יכול להיות שגם נצלצל בפעמון אם קיים.
והם ישתמשו בך.
תהיי זונה שלהם לשעה קלה.
שעה כבדה.

ואז נחייך. 
חיוך מהוסס.