לפני 10 שנים. יום שלישי, 12 בינואר 2016 בשעה 14:34
יש כל כך שירים שלו ואי אפשר באמת לבחור בלי להרגיש שאתה מוותר. אבל בחירה היא וויתור. כמו כאן.
וויתור שהוא בחירה.
שלא יבחרו לוותר עליכם או אפילו רק להפסיק לאהוב אתכם.
מה זה חפצים עבורי? כלום. מה שחשוב הוא הנפש. הזיכרון.
מה זה השטויות האלה של להיצמד לחפצים. אני גדול מזה.
כל כך גדול. כל כך קטן.
ועוד חפצי שליטה.
הרי שליטה בראש ובראשונה היא סטייסט אוף מיינד.
שמתי את הקולר והרצועה בתיק. יוצאים למסיבה. קולר אחד מיני כמה. שמתי גם קונדומים. תמיד חשוב להיות אופטימי. לא בטוח שיהיה מין אבל בטוח שיהיה מין בטוח.
היא פתחה את המגירה בחדר השינה ואמרה כלאחר יד : "כמה זמן לא שמתי את זה". הרמתי את המבט מהתיק.
הסתכלתי עליה. היא בדיוק סגרה את המגירה בשידה והחזיקה ביד שלה את הקולר "שלה" זה עם הss. אין קשר לארגון הנאצי הפנאטי. הכוונה ל-s השייכות או בעברית : "של שולץ".
הקולר הזה לא היה בשימוש הרבה מאוד זמן.
ערגה סחפה אותי או שמא זו היתה נוסטלגיה? אולי שניהם.
לא יודע מה זה היה אבל איבדתי את המלים. בלעתי את הרוק.

